פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב סו:א

כגון עט״ז הרא״ש כתב רק אביו ואמו ורבו וגם בחה״ר כמ״ש המ״א ב׳ ומ״מ מדכתב הטור סתם אדם נכבד משמע מפני עושרו וכדומה וא״צ גדול בחכמה בהכרח הא דתניא בברייתא (י״ד אי) אביו ורבו וגדול הימנו כו׳ יראה הוי ולא לצדדין כמ״ש בתה״ד דמאן דמפרש לצדדין סובר סתם אדם נכבד הוי בכלל כל אדם וע׳ פי׳ המשניו׳ להר״מ ז״ל ומ״ש הכ״מ בפ״ב מק״ש הט״ז ופסק בש״ע דלא כר״מ ורש״י מפני שרשב״א ורא״ש פירשו יראה אביו ורבו ומסתבר טעמייהו מפני קושיית פשיטא (וגם מה איריא ק״ש תפלה נמי) וכבוד פי׳ כטור ומשמע אף ננבד כל דהו וממילא ברייתא ברכות י״ד א׳ אביו ורבו וגדול בחכמה כולהו יראה ולר״מ כולהו כבוד ולחה״ר לצדדין ועמ״ש בחידושינו בזה. ומ״ש שיש רשו״ת להפסיק משמע לא חיוב עי״ד קנ״ו ומ״א ק״ד א׳ וא״ר כאן דספק פיקוח נפש נמי (מחויב באפשר) ואי״ה לקמן ק״ד אבאר הא דנחש אין פוסק ועב״ח פוסק כרש״י ור״מ יראה כו׳ ומלך ישראל פוסק והקשה מירושלמי דלא ישאל בשלום רבו עי״ד רמ״ב סי״ז פסק המחבר דמקדים שלום ביראה יע״ש ועל הר״ב שם ק״ק למה שתק כאן:

מה שמפסיק בן שנייה לק״ש אע״ג דאסור להפסיק בין ברכה למה שמברכין עליו ברכות ק״ש כיון דא״א אקב״ו על הק״ש רשאי להפסיק. כ״מ ספ״ב מק״ש בשם ר״י הביאו הפר״ח עמ״ש במ״א ב׳: