פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב סה:א

מ״ש המחבר בס״א והר״ב בהג״ה דסאונס חוזר לראש צ״ע לפי מ״ש בתכ״ב במ״א מד״מ במידי דרבנן אפי׳ ע״י אונס אין חוזר לראש א״כ אם נאמר ק״ש ב׳ פרשיות ד״ת הא פ׳ ציצית לאו ד״ת כמ״ש הפר״ח ס״ז (ובפרט שאין אומרים שירת הים) א״כ אם סיים למען ירבו ושהה בפ׳ ציצית כדי לגמור כול׳ מרישיה כבר סיים ד״ת ואפשר ע״י אונס אין חוזר לראש ואפשר דל״פ וצ״ע:

כגון עט״ז דבריו צריכין ביאור מ״ש כ״כ תה״ד המעיין בתה״ד סימן ג׳ יראה דמב״ש עד ישתבח מפסיק ובברכות ק״ש אין מפסיק וכ״כ א״ר אלא דהתה״ד שם כתב דמדאמרינן אסור לאשתעויי מב״ש עד ישתבח משמע דברי חול הא לצורך מצוה שרי ואנן קיי״ל בסי׳ נ״ג ונ״ד דבין ישתבח ליוצר בדברי חול אסור הא לפסוק צדקה מותר הא מב״ש עד ישתבח אף לדבר מצוה אסור וא״כ המחבר מסברא דנפשיה פסק כן מב״ש עד ישתבח אין מפסיק לשמע ישראל ולפ״ז ג׳ דינים יש באם יושב ובטל צריך הוא שלא יהא נראה כאין רוצה לקבל עול מ״ש ובאומר תחנונים רשות ומב״ש וכ״ש ברכות ק״ש אסור להפסיק ומ״ש והוא הדין לאו לגמרי שוין דבעוסק בתחנונים רשות ולא חיוב דעוסק הוא בשבחו של מקום. ומ״ש מגמרא ברכות כ׳ ב׳ דתה״ד מביא ראיה דוקא יושב ובטל הא כל שעוסק בשירות ושבחות ליכא איסורא והקשה הט״ז דא״כ הא דפריך ונגרוס בפרקא אחרינא ואפ״ה משני בדבר שציבור עוסקין אלמא לא מהני דבר אחר ואין לומר בפרקא אחרינא ע״כ דרך ארץ כדאיתא התם כ״ב א׳ דרבי יהודה אומר שונה בעל קרי במס׳ דרך ארץ דאל״כ מה פריך פשיטא ק״ש עדיף אלא דפריך למה מהרה״ר אין נראה כמקבל מ״ש כ״כ נגרו״ס בפה ד״א ומשני דבר שציבור עוסקין א״כ י״ל דרך ארץ לא הא שירות שפיר דמי דא״כ אכתי למה מהרהר בק״ש יהרהר בשאר שירות ותשבחות. ולא זכיתי להבין זה דודאי כל שא״א רק הרהור פשיטא ק״ש עדיף והיינו ביושב ובטל לגמרי אבל אם עוסק בשירות א״צ להפסיק לק״ש כמ״ש התה״ד דסובר יושב ובטל לגמרי משמע:

אמנם הב״ח ז״ל דאיק מההוא שמעתתא היפך דברי תה״ד ואבאר דבריו כפי חילי בעזה״י דודאי למ״ד הרהור כדיבור דמי והרהור ג״כ אסור וק״ש ד״ת אין ברירה והתירו הרהור (עיין פירש״י ותו׳ שם ותבין כי יש לכאורה חילוק ביניהם) ופריך נגרוס בפרקא אחרינא דרך ארץ דשרי בדף כ״ב א׳ ולמה נתיר הרהור ומשני דבר שציבור עסוקין בו א״כ מוכח דלא כתה״ד ולזה י״ל ד״א שאני. ומיהו פשטא משמע למ״ד לאו כדיבור פריך והנה קשה ב׳ קושיות א׳ ר״א דאמר שלא יהא יושב בטל איך סתם המשנה דצריך ב״ק להרהר ק״ש בלבו מי לא עסקינן דמהרהר בתורה ובתשבחות דא״צ לתה״ד ועוד מה פריך ונגרוס בפרקא אחרינא דרך ארץ (עב״ח) כיון דהרהור לאו כדיבור פשיט׳ דעדיף טפי לעסוק במה שציבור עוסקין א״ו דר״א נמי סמוך אתי׳ רב אדא בר אהבה דאפילו מהרהר בשאר תורה צריך להרהר בק״ש דבר שציבור עוסקין ויושב ובטל היינו מדבר שציבור עוסקים ור״א הבין ממ״ש יושב ובטל דכשהוא לגמרי בטל צריך להרהר בק״ש הא עוסק בשאר שירות א״צ פריך ונגרו״ס בפרקא אחרינ׳ כלומר ומאי פסקא ומי לא עסקי׳ דגריס בהרהור פרק א׳ אחרינא ולמה יהרהר ק״ש (וכסברת מהרא״י) ותי׳ רב אדא בר אהבה דאפילו עוסק בשירות צריך להפסיק ולהרהר ק״ש דוקא וא״כ המסקנא דלא כמהרא״י זה נ״ל בכוונת הב״ח ז״ל יע״ש ולהלכה הסכימו הט״ז והפר״ח וא״ר דברכות ק״ש לא יפסיק. ומ״ש הט״ז דיוצא בפ״א י״ל דיכוין שלא לצאת ועסי׳ מ״ו ס״ט בהג״ה לענין פסוק א׳ בשחרית קודם ברוך שאמר ואין להאריך: