פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרכט:כג

ומיהו עט״ז כמ״ש באו׳ כ״ב דאף לדיעה ג׳ כרבינו תם דמתיר להגן היינו שהגיע החמה לסוכה עכ״פ ורואין הכל זה ומש״ה לכתחלה אסור ודיעבד יי״ח וברואין הכל שהגיע חמה לאדם הוי כלנאותה ושרי לכתחלה וכעובדא דמנימין עבדא דרב אשי סוכה יו״ד ב׳ יע״ש עב״י בשם הרוקח והלכתא גברוותא איכא למשמע מיניה במ״ש רז״ל לפרוס סדין סביב המחיצות שרי בי״ט ושבת (כבסימן שט״ו כל שאין להתיר אפילו בפני הנרות שלא יכבה הרוח שרי) ולפרוס לאהל תחת הסכך אסור בי״ט משום אהל ולמעלה אף בחול אסור כמנימין יע״ש הנה י״ל דסובר לקולא כדיעה ב׳ להגן כלנאותה ותחת הסכך מטעם אהל וברחוק ד״ט אסור בלא״ה וע״כ בקרוב ואפ״ה אסור משום אהל וזה קשה קצת למ״ש הט״ז באות הקדום. וי״ל וממ״ש לעולא על הסוכה יש מראית העין היינו באין ניכר לכל כמנימין הא תוך הסוכ׳ אף דבי״ט אסור בחול שרי הא כ״מ שאסרו מ״ע אף באין רואין אסור ואם היינו אומר דסוכ׳ צלתה מרוב׳ וסכך פסול פוסלת רק מדרבנן כאילו ניטל הסכך הכשר לא מ״ה הוי א״ש דמ״ע דוקא ביש חשש איסור תורה כההוא דצנור שעלו קשקשים וצרורות יע״ש בהלכות שבת ואם נאמר דמ״ה פסול אף מצלתה מרובה מ״מ זה למעלה אבל תחתיו רק מדרבנן דנראה כאין עומד בצל סוכה עיין ר״פ הישן משא״כ למעלה הצל בא מסכך הפסול ועיין פני יהושע סוכה יו״ד א׳. וי״ל עוד דוקא בעובר בקום ועשה אוסר מ״ע אף בחדרי חדרים משא״כ במ״ע שיאמרו דלא קיים מצות סוכה אפשר דל״ג בחח״ד דבכ״מ קום ועשה חמיר משוא״ת וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה: