פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרכט:כב

פי׳ עט״ז האריך ומסיק דאף לדיעה שניה דמיקל ואמר להגן נמי כלנאותה דמי ושרי תוך ד״ט היינו ביש קצת הוכחה הא לא״ה פסולה אף דיעבד ומסיק נמי כמו כל מחיצה דעשויה להתיר אסור לעשות בשבת עסי׳ שט״ו מחיצה מהצד מותר אם לא להתיר אסור ואהל למעלה אסור אף להגן אבל כל שבסוכה לא פוסל לאו אהל הוא לשבת א״כ יליף י״ט ושבת דעלמא מסוכה (ואם השמש מצער ביותר אפשר דמי למפיס מורסא וא״ל אין היתר כ״א תוך ד״ט לאהל עליון וכדומה) והגי׳ בפ״ק יו״ד ב׳ ר״א אומר ענני כבוד וי״ג בהיפוך לכאורה ערא״ם פ׳ אמור ובס׳ המגיד כתבנו. והנה בדין סוכה כאן המחבר סתם כדיעה א׳ לחומרא אף סוכה כהלכתה ופירס סדין להגן בין למעלה או למטה אף תוך ד״ט פסולה כבסי׳ תרכ״ו ס״א הביא ב׳ דיעות ולא הכריע והלכה כי״א ב׳ בד״ת לחומרא וכל לנאותה בטל הוא ולא אמרינן כמאן דנטיל סכך כשר נגדו ואפשר דוקא תחת הסכך כשר הא למעלה אף לנאותה פסול וסתם לנאותה מתחת ודוקא תוך ד״ט. אבל הלבוש היפך כאן וסתם לקולא כדיעה א׳ שם דלהגן כלנאותה ושרי תוך ד״ט ולשיטתיה בתרכ״ו ס״ב סתם לקולא ויש מחמירין יע״ש ועיין א״ר שם וכאן והנך רואה שהמחבר חלוק בזה. ועב״י במה שכתב על הטור והב״ח דלהגן י״ל דהוי כלנאותה ובטל ול״ד לאילן יע״ש: