פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב סא:ג

וכן נותנין עט״ז הציון על וכ״כ הראשון א״א דמה ראיה יחיד לציבור ויראה על וכן נוהגין השני בציבור אמן וחולק על המחבר סי׳ נ״ט ס״ד ולא כתב שם המחלוקת אלא מאחר שיש דיעות י״ל דאין להפסיק באמן רק אותם הנוהגים להפסיק דסוברים בק״ש רמ״ד תיבות כמ״ש הב״ח לעולם ועד ב׳ תיבות דאינון חד פירושא עולמית כמ״ש רש״י פ׳ בשלח (עמ״ש לקמן) ומשלימין ד׳ תיבות אמן אל מלך נאמן ומכוונין באמן ג״כ ר״ת ועולה לברכה ולהשלמה משא״כ עכשיו סומכין על הזוהר דרק ה׳ אלהיכם אמת כי רמ״ה תיבות יש א״כ לא יאמרו אמן ומיהו י״ל יחיד אומר אמת ושומע מש״ץ ג׳ תיבות הוי ד׳ תיבות עמ״א אות א׳ ומיהו מ״ש הר״ב בציבור אמן וביחיד א״א לתקן עכ״פ יאמר אל מלך נאמן לצאת הדיעה שיש רמ״ה. ועמ״ש בסי׳ נ״א במ״א ג׳ ובסי׳ ס״ו אבאר עוד אי״ה דאף להר״ב כאן אין זה ברור וגם שאני ק״ש דלא אמרינן אקב״ו על הק״ש ומש״ה אין לחוש להפסק משא״כ כשבירך על פרי וסיים הברכה ואח״כ חבירו מודה הר״ב דאין לענות אמן ומש״ה הר״ב כתב כאן זה לא בנ״ט כאמור רק הראה לכאן והבן. אבל אחר יוצר המאורות אומרים אמן אם הוא עומד בסיום הברכה לא כשעומד באמצע עסי׳ נ״א במ״א ג׳ ובסימן ס״ו סעיף ג׳ ובמ״א אות ה׳ בזה: