פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב סא:ד

אסור עט״ז הקשה מברכות ל״ג ב׳ יע״ש ומהא דסימן ס״ג ס״ד חוזר וקורא י״ל אומר ב״פ כל הפרשה כמ״ש המ״א שם אות ו׳ או ימתין מעט כמ״ש הט״ז שם ג׳ ולס״ח קשה ותירץ דקשיא ליה למה משתקין וגוערין בו כל דלא מכוין מעיקרא אף שאומר בקול רם לא היה לנו לגעור ומשני דגוערין שפיר והיה לכוין מעיקרא. ומיהו אין לומר דפריך התם אחילוק פסוקא או מלה ולא משני הא דלא איכוין דמגונה הוי וי״ל. ועב״ח כתב הש״ע נמשך אחר הטור ואין מחלק בין יחיד לציבור וליתא יע״ש וא״י דהא בס״ג ס״ד חוזר וקורא היינו בלחש אלא מיהת הא עכ״פ דבירושלמי מחלק בין יחיד משמע אפי׳ כיון מעיקרא יכול לומר ב״פ דתחנונים הוא לו וכמ״ש הפר״ח וע״ז חולק הטור דבבלי אין סובר כן מדפריך מגונה אמשתקין והפ״ח תי׳ דביחיד מגונה נמי לא הוי ומ״מ אנו אין לנו אלא דברי הש״ע אם לא כיון חוזר ואומר בלחש וביחיד בקול כלחש דמי אבל אם כיון מעיקרא אפילו יחיד אסור לומר שמע ב״פ כדאמרן. ע׳ פר״ח הביא גמרא סוכה נ״ג ב׳ דאתרי עניני לית לן בה והוכיח דלא כרש״י דהא מלה מלה אמרי ולדידי י״ל דמ״מ מגונה הוי ונקיט שם ר״ז דמברייתא י״ל מגונה בפסיקי ולכך מייתי ר״ז ואין להאריך ועמ״א אות ט׳ ושם יבואר אי״ה בזה: