פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ס:א

קדושה דסידרא דהיינו ובא לציון עסי׳ קל״ב דינה כמו קדושת יוצר יע״ש ואין לאומרה בקול רם כ״א בלחש ואפי׳ בציבור יאמרו בלחש כמ״ש הזוהר כל דבר של תרגום יש לומר בלחש והיינו לציון יש ב׳ קדושות א׳ בלה״ק וקרא זא״ז וכו׳ וי״ל בקול רם תרגומו דהאי קרא ומקבלין דין מן דין ואמרין קדיש כו׳ שזהו תרגומו של לה״ק זה יאמרו בלחש וכן ראוי בשבת במנחה שהש״ץ מנגן יאמרו פסוק ומקבלין קדיש כו׳ ג״פ בלחש וע״ע עא״ר כאן ולבוש שם ואי״ה שם יבואר וכאן אין להאריך:

המחבר פסק אהבת עולם ואין אהבה רבה ומיהו רק התחלה יש שינוי ומכאן ואילך אין שינוי עב״ח ופירש״י. והא דבחרו בשחרית דוקא אהבה רבה ובערבית אהבת עולם חדשים לבקרים רבה אמונתך בשחר פרישה ואהבת עולם אהבתיך כו׳ בערבית. ונוסח ספרדיים שחרית וערבית אהבת עולם ר״מ פ״א בק״ש ה״ו:

סדר עט״ז. עב״י וב״ח ופרישה ועמ״ש במ״א א׳ ואבאר קצת לרב האי אם קרא ק״ש בלא ברכות אע״פ שיצא ידי ק״ש ככל המצות דקי״ל ברכות אין מעכבות מ״מ ידי מצוה כתקנה לא יצא וממילא כשחוזר ואומר הברכות אח״כ צריך לחזור ולקרות ק״ש ג״כ והא דר״פ היה קורא אם כיון יצא וא״צ לחזור ולקרות ביחיד איירי הא ציבור קורא ק״ש שנית עם ברכותיה. שנית סובר רב האי דברכות מעכבות זו את זו דאם לא אמר אלא אחת ולשנייה לא אמר כלל אף ידי אותה שאמר לא יצא וברכה לבטלה הוי כי חז״ל תקנו לומר דוקא שתיהם וכההיא דברכות י״ב א׳ דאנשי מעמד היו אומרים א״ר וכי מטא זמן יוצר אור אמרי ולאו דחויא הוא וכ״פ הר״מ ז״ל בפ״ו מתמידין ומוספים ה״ד דא״ר אמרי (עמ״ש בנ״ח) ויש נ״מ טובא אם איחר מלקרות עד סוף שעה ד׳ ואין זמן לומר שתי הברכות עם ק״ש ויש זמן לומר אחת לרב האי לא יאמר כי מעכבות ז״ו את ז״ו (עב״י וה״ג בברכות י״א ב׳ וע׳ פרישה) וברכה א׳ לבטלה הוי. וכפי זה המחבר בס״א פסק הרשב״א דלא כרב האי דמדינא א״צ לחזור ולקרות ק״ש ומ״מ הנך רואה דחשש לדברי רב האי וקורא ק״ש שנית כו׳ ובסדר ברכות פסק דאין מעכבין שאם הקדים שנייה לראשונה יצא י״ח ברכות ג״כ ול״ת א״ר אין בה מלכות (עמ״א ב׳) והוא מר״מ פ״א מק״ש ה״ח ונפיק ליה מברכות י״ב וכדאמרן משמע הא ברכות מעכבות זו בלא זו כדאמרן (עפר״ח) ואין הכרע די״ל דרבותא קאמר דסדר אין מעכב וכ׳ש ברכות זו את זו אין מעכבות ומיהו צריך לאומרם הברכות אף יחיד אמר ק״ש ועב״י ואין להאריך:

ואגב גררא מ״ש בטור והא דתנן אם כיון כו׳ כי י״ל למאן דמפרש כיון לקרות שלא בחסירות ויתרות שלא קרא מזזת טטפת כו׳ א״כ אין ראיה כלל לירושלמי זאת אומרת דלמא כמבואר מקודם אלא דאין זה שייך לרב האי והרי הירושלמי דאקשי כן ממשנה וסובר דמדלא תנן והפסיק ומברך ש״מ בלא ברכה נמי: