פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב נט:א

מ״ש על הכ״מ פ״א דק״ש הי״ג עמ״א אות ז׳ ופר״ח. ולפי דעת הכ״מ בר״מ מ״ה כל היום זמנה ומדרבנן אמרו דשכר כקורא בעונתה לא ומיהו בקורא בתורה לאו דוקא אלא יש לו שכר ק״ש ובש״ע פסק עד ד׳ שעות ומשום הא אין ראיה דק״ש ד״ת כל היום וברכות לרבנן הם אמרו רק עד ד׳ שעות. תו רבנן עקרוה לק״ש מיניה כמ״ש באות ב׳ והלבוש כתב שעה ד׳ ג״כ קצת זמן קימה משמע דמ/,ה יוצא שעה ד׳ בק״ש וא״י מניין לו זה ועא״ר הקשה עליו ולענין אם יש תשלומין לק״ש וברכותיה יבואר אי״ה במ״א ח׳:

המחבר הביא בס״א פי׳ רבי׳ יונה אבל הפרישה החזיק בדברי מהרי״א שאם היינו אומרים רק יוצר אור הוי משמע שנותנים הודאה שלא ברא חושך ובלילה נותנים הודאה בלא ברא אור רק לילה מנוחה לגוף וכ״כ א״ר ולא ראה דברי הפרישה. סומא מחויב בברכת יוצר אור עי׳ סי׳ ס״ט ומוציא אחרים ובנר הבדלת פטור דבעינן יאותו לאורו כו׳ סי׳ רצ״ח ואם מוציא אחרים הניח בצ״ע בא״ר רצ״ח אות כ״ג ותקצ״ז באין מריח דמוציא אחרים צ״ע דכל שאין מחויב בדבר אין מוציא וכ״ת פומא כאיב ליה (עמ״א ל״א בתפילין נקטע ידו ואפשר ה״ה נולד כך) א״כ חרש שנשתרש אח״כ אמאי אין מוציא אחרים בתקיעת שופר וצ״ע כעת ואי״ה יבואר. הא דמברכין ג׳ ברכות בק״ש בשחר וד׳ בלילה כתב הלבוש בסימן נ״ח הביאותיו בט״ז א׳ ופר״ח סי׳ ס״ז בירושלמי ספ״ק דברכות והגית יומם ולילה הגיית לילה כיום שש בבוקר ושש בערב ג׳ ברכות וג׳ פרשיות ובלילה א״א ציצית אע״ג דאין אומרים ציצית בלילה לא זזה התקנה ממקומה ובא״ר נ״ח א׳ שבע גאל ישראל א״י מהו דהא חדא ברכה עם אמת ויציב:

אם עט״ז הזכיר סברא דבעי בחתימה מעין פתיחה ולפ״ז אף סיים גא״י אלקינו מלך העולם יוצר המאורות כל שבתחלה לא אמר כ״א מעריב ערבים לחוד לא יצא דלא הוי בחתימה מעין פתיחה וע׳ פרישה הביאו א״ר אות ב׳ ולהב״ח כה״ג יצא דיש שם ומלכות ביוצר המאורות יע״ש. והנה בש״ע דכתב ונזכר מיד ואמר יוצר אור הא לאחר כ״ד לא יצא וכמ״ש הב״ח דשם ומלכות לא קאי איוצר אור ואח״כ כתב אמר מעריב ערבים ולא אמר יוצר אור ל״ד אלא לאחר כ״ד לא יצא ולהיפוך יוצר אור ומ״ע הן מיד או לאו מיד עדיף טפי ויצא אם סיים כדין ועב״ח אם בחתימה עירב מ״ע ויוצר המאורות לא יצא כי צריך חתימה רק יוצר המאורות ועמ״ש אי״ה במ״א אות א׳. הנה מ״ש הב״ח אם סיים בשם ומלכות יוצר המאורות אע״פ שבתחלה לא אמר רק מ״ע יצא אע״פ שקצרה וכ״מ שאמרו להאריך אין רשאי לקצר י״ל דיעבד יצא שוב ראיתי בפ״ח כ״כ לשיטתיה דסובר דהכל הולך אחר החיתום בהתחלה יע״ש ואנו אין לנו אלא דברי המחבר והר״ב ז״ל ואי״ה בקפ״ז ס״א בריך רחמנא מריה דהאי פיתא דיצא שם יבואר בהא דברכה ארוכה אי קצרה אי יוצא דיעבד ועמ״ש במ״א אות א׳ מזה:

כתב הפר״ח שי״ל ובנעימה קדושה הדלי״ת בחולם ובנעימה של קדושה וכאן הפסק מאמר קצת דאי קדושה נמשך בכולם היל״ל בשפה ברורה ונעימה לא ובנעימה ופי׳ שמ״ש הב״י בשם א״ח נמי ה״פ יע״ש וכ״כ בספר שכנ״ג ועא״ר אות ג׳ (ומד״מ לא משמע כן) וא״י א״כ בקדושה ובטהרה בשירה ובזמרה נמי לימא בקדושה ובטהרה ושירה וזמרה בלא בי״ת ועתוס׳ חגיגה י״ג ב׳ ד״ה מזיעתן הביאו הפר״ח דנקטו קדושה כולם אין ראיה לא לכאן ולא לכאן ובדפוס סידור של הרב המדקדק הגדול מהר״ר זלמן הענא ז״ל קדושה בשורק קטן וכולם הכ״ף דגושה א״י למה אם נמשך מלת קדושה לכולם היה ראוי הכ״ף רפה אחר אהו״י משא״כ אם קדושה הפסק ניחא:

למלך בפתח לאל הלמ״ד בקמץ ע׳ בסידור הנ״ל וא״ר כתב שתיהן בקמץ הנה בסידור הנ״ל כתב בזה כי הספרדים אין מבדילין בקריאתו ואין זה ישוב מספיק כי ודאי אף לדידהו הפרש קצת בין קמץ ת״ג לפתח ועוד למה להו לשנות הי״ל בפירוש זה פתח וזה קמץ: