פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקעד:א

ממקום עט״ז הנה ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין או להיפוך היינו גזרו על צרה שלא תבא או מחמת תשובה להתענות בזה שייך אם היה שם בשעת קבלת התענית או לאו אבל אם קיבל הוא התענית עליו אף אין דעתו לחזור צריך לקיים נדרו. אבל מה שמתענין קהל א׳ מחמת גזרה שעברה כמו ך׳ סיון בפולין וכדומה אז א״צ קבלה כלל דת״צ חשיב ואז יש לו הדין ההולך ממקום למקום ונותנין חומרי המקום שיצא משם אם דעתו לחזור ועמ״א אות ב׳ בצרה שעברה י״ל ל״ש משתתף עם הציבור כה״ג ובא״ר אות ב׳ די״ל גם כה״ג הוי משתקף עם הציבור. והנכנס לעיר ביום שמתענין בו אף שכבר אכל ושתה לא יאכל עוד עד הלילה א״ר אות ד׳. וכל זה אם מצי מצטער נפשו אבל באדם חלוש י״ל בזה ומיהו בפרהסיא ודאי לא: