פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקלד:א

ומי עט״ז ומ״ש והר״פ הוסיף לאסור בחילוקים שלנו היינו אף של פשתן כ״כ הד״מ ועיין פרישה והיינו דל״ת אף שכתב הרא״ש לנהוג לאסור בפשתן י״ל בחלוק א׳ מותר והוי כעין ס״ס שמא הלכה דלא בעינן איזורו מוכיח עליו ושמא כלי פשתן שרי כר׳ יוחנן אפ״ה הוסיף הר״פ לאסור ולאו מנהגא אלא מדינא דשמא הלכה כאביי ורבא עמ״א אות ה׳ והט״ז ז״ל לא הונח לו בזה. ופי׳ דהר״פ הוסיף אף שיש לו איזור עתה אין כ״כ היכרא כו׳ ועוד י״ל לא פלוג כיון דרוב העולם אין להם איזור ומש״ה הוי שפיר כ״ש מפה א׳ דגם בימי התלמוד לא היה שינוי בהם והיה אסור ומ״ש מפה היינו שעל השולחן דמטפחות הידים שרי ועמ״א ב׳ י״ל האידנא כו׳ ומיהו הלכה כמ״ש המחבר חלוק א׳ מכבסו משמע אף שאין פשתן ואף אין איזורו עליו עמ״א ג׳:

והוי יודע שמ״ש בש״ע ובעלת הכתם שנמצא במועד הוא במרדכי בשם ר׳ אברהם עב״י בעל קרי שראה במועד או בעלת הכתם ולמה השמיט המחבר בעל קרי דהיינו שראה בחלוקו קרי במועד דא״א לכבסו קודם המועד ועד״מ מ״ש זה להרמב״ם יע״ש וצ״ע דהמ״מ פ״ז מהי״ט הי״ט כ״כ אמ״ש בריש ואלו מגלחין נזיר ומצורע והעולים מטומאה לטהרה לר״מ ז״ל טמא מת נמי מותר בגילוח וכיבוס במועד דטמא אין דרך להתקשט יע״ש משא״כ סיפא בכיבוס והעולים מטומאה לטהרה אף לרש״י בהכרח מפרש טמאות ומצורע שצריך להחליף שמלותיו ער״ן ותי״ט וממילא ה״ה בעל קרי שאירע במועד או בעלת הכתם במועד דזה פשיטא דכ״ע אף רש״י מודה דשרי במועד. ומשמע כל שנמצא הכתם קודם וכן בעל קרי אסור במועד אף שעולה במועד מטומאה לטהרה וצ״ע: