פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקלג:ב

כשעושין עט׳ז הוא לשון הר״מ ז״ל פ״ז מהי״ט ה״ט אומניהם דוקא וכמו שכתב המגיד משנה בשם הרמב״ן ז״ל הא יחיד צד בפרהסיא ועיין מגן אברהם ט״ו ואם ירצה השם שם יבואר. ולחלוב פרות כתב לבוש דבר האבד שיזוב חלבן עא״ר בתה״ד קנ״ג משמע הטעם דמעשה הדיוט ואין טורח ועיינתי שם וי״ל ה״פ דיש לחלק בין מלאכת חה״מ דלא אסרו מעשה הדיוט ואלו בט׳ באב אסרו אלמא אין לדמות זה לזה ומיהו חליבת פרות לאו הטעם הזה אלא משום דבר האבד וכמ״ש הב״י די״ל טורח ומעשה אומן לחלוב יפה וכדומה ועסי׳ תקנ״ד במ״א כ״ה הביא הא דתה״ד ומשמע כמ״ש ודבר האבד שרי בט״ב ומ״מ כל שאפשר ע״י עכו״ם לאו אבד מקרי ואסור בעצמו ומינה ה״ה לחה״מ כה״ג אבד אם אפשר ע״י עכו״ם אה״נ דאסור ע״י ישראל ובסי׳ תקל״ח אי״ה יבואר ולפ״ז אם רוצה החלב לפרורי פת וכדומה י״ל אסור לחלוב כך עסי׳ תק״ה וצ״ע כעת: