פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקלו:א

אין עט״ז האריך והביא משנה פסחים נ״ה ב׳ ודברי הב״י דלהטור מתה אין מושיבין אחרת בח״ה ולדבריו ג׳ מדריגות ברחה להחזירה תוך ג״י למרדה קיל מכולן דנוחה להחזירה ופסדי ביעי במקצת עכ״פ אף שלא ישבה עליו יום או יומים ולהושיב לכתחלה חמור מכולן דטורח להושיבה ולא פסדי ביעי ומתה להושיב אחרת ממוצע טורח איכא כמו להושיב תחלה דמ״ש וקצת קולא דאיכא פסידא דביעי. ולפ״ז פסק כאן כטור דבחה״מ להושיב אסור ולהחזירה שרי בתוך ג״י למרדה כרב הונא שם דלא פליג ר׳ אמי ע״ז אף שלא ישבה כ״א יום או יומים דלא פסדי לגמרי דאף להפסד מועט חששו כרב אמי בזה (ולקמן אי״ה יבואר אי מטעם דחה״מ מדרבנן הקילו בי׳ או מטעם אחר) ומתה אסור להושיב אחרת ולכאורה לר״ה דלאחר ג״י למרדה דאסור בחה״מ היינו משום דמתה אסור בחה״מ אחרת מדלא תנן רבותא בח״ה מתה ש״מ דוקא אהדורי הא אחרת לא וסיפא דסיפא מתה כו׳ לי״ד קאי והיינו אף ישבה ג״י דבלא ישבה ג״י ברחה נמי אסור לאהדורי ומינה ג״י למרדה הוי כמושיב לכתחלה דאסור אבל ר״א דחולק ואמר תוך ג״י לישיבה נמי מהדרינן ובזה מתה אסור אחרת בהפסד מיעוט וטורח גדול וה״ה ג״י למרדה בזה אסור הא ישבה ג״י דפסדי לגמרי י״ל לר״א שרי במתה וה״ה לאהדורי כה״ג י״ל דמסתמא לא פליג ר״א כלל על ר״ה ועוד דמתה חמור מברחה כמ״ש הב״י דכל שכן במתה כו׳ דמרדה ג״י אין כ״כ טורח כמו מתה להושיב אחרת. והט״ז הקשה ג׳ קושיות ע״ז. והט״ז ז״ל סובר דברחה תוך ג״י למרידה חמור ממתה דלא כהב״י דסובר דמתה חמור טפי מברחה תוך ג״י והגמרא דפריך השתא אותובי מותבינן ברחה מיבעיא דבערך זה ברחה קיל טפי מלכתחלה כו׳ ורמ״א בהג״ה כהר״מ ז״ל פ״ח מי״ט הכ״א דמתה אסור להושיב אחרת בחה״מ רק בי״ד מותר יע״ש ועמ״מ וכ״מ שם וב״י כאן. וג׳ קושיות שהקשה הט״ז להר״מ ז״ל אין קושיא שתים הראשונות. וקושיא השלישית י״ל ג״כ כי ברישא אמר מושיבין שובכין לתקן מקום שיעמדו שם הא להושיב על ביצים אסור בי״ד ובחה״מ מותר ברחה לאחר שישבה ג״י כר״ה דוקא לאהדורי משום פסידא וטורח קל הא מתה אף דפסדי לגמרי אסור להושיב אחרת לכתחלה טורח רב אסור אף באבוד כבסימן קל״ז ס״א במשקין שרי וכמו שכתב הלבוש שם דבטורח רב אף באבד לגמרי אסור ואי״ה שם יבואר. וסיפא דסיפא מתה מותר הוא בי״ד דוקא ולק״מ אמאי לא תנן ברישא זה מושיבין שובכין בי״ד ומתה מותר חדא דלא נטעה כפשטא שובכין על ביצים כמו מתה כו׳ ועוד לאשמעינן בי״ד מתה מותר דוקא שישבה ג״י עליהם דומיא דברחה ולר״ה הא לא ישבה ג״י אף מתה בי״ד אין מושיבין אחרת בהפסד מועט משא״כ הטור פסק כרב אמי דבהפסד מועט שרי ושובכין היינו על הביצים כמ״ש בסי׳ תס״ח. וגמרא דפריך השתא אותבי מותבינן ממתה וברחה פריך ומשני רישא היינו מציעתא או סיפא היינו מציעתא עמ״מ שם. ומ״ש הטור דלמ״ד חה״מ מדרבנן הלכה כר״א אע״ג דהר״מ ז״ל פסק פ״ז מהי״ט חה״מ מדרבנן ואפ״ה פסק כר״ה משום די״ל פירוש אחר כר״מ ז״ל יע״ש וצ״ע זהו הנראה לי כעת בזה. ועמ״א אות ג׳ וברש״י לאחר ג״י למרידה אסור טורח גדול אפשר ביותר ומתה להושיב אחרת י״ל ספק הוא יע״ש או אפשר דקאי נמי אברחה לאחר ג״י במרדה יע״ש ואי״ה בתקל״ז בט״ז ומ״א אבאר עוד דיני דבר האבד. ועב״ח במ״ש לענין הפסד מועט דקי״ל כאביי פסחים ך׳ ב׳ הפסד מועט לא חששו וכ״פ הר״מ ז״ל פי״ב מה״ת וצ״ע לידע איזה נקרא הפסד מרובה דעצים מקרי מועט א״כ ביצה א׳ וכדומה נמי אף פסיד לגמרי יהא הפסד מועט. ומיהו מ״ה י״ל אין לחלק בין מרובה למועט למ״ד חה״מ מ״ה ומדרבנן בטורח וכדומה י״ל כן גם מושיבין ביצים אין בו מלאכה לומר מ״ה או דרבנן לכאורה דרבנן הוא וי״ל:

עיין ירושלמי פסחים משמע שם ר׳ מנא אמר מתני׳ אמרה כן י״ד ט״ו ט״ז מקצת היום ככולו כרב הונא יע״ש בהגאון המפרש וציין שם אם מתה מושיבין אחרת לומר דקאי ג״כ אחה״מ לא אי״ד יע״ש והנה ג״י למרידה צ״ע אם מעל״ע או מקצת היום ג״כ ככולו ועמ״ש עוד אי״ה באות ב׳: