פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תפט:ה

עד עט״ז עב״י ור״ן וחיסור לשון יש כאן וצ״ל רוב המפרשים כתבו דבזה״ז דרבנן הלכך יותר טוב לספור ביה״ש שיהא תמימות ודאי וספק דרבנן לקולא מה שאין כן בזמן המקדש היה צריך צ״ה ספק תורה וכתב הר״ן דאין נכון לעשות ספק דרבנן לכתחלה (ועסי׳ תס״ו במ״א ב׳) ואי תמימות אין להחמיר בזה״ז יותר מד״ת דבהכרח מונה בצ״ה. ועתוס׳ מנחות ס״ז א׳ ד״ה זכר ובתוס׳ כריתות י״ז ב׳ ד״ה מדסיפא דביה״ש אתחזק מקרי קצת ובלח״מ פ״ח משגגות ה״ב. ויש לחלק ביניהם ולהלכה לכתחלה לא יספור עד צ״ה ואם סופר ביה״ש יספור אח״כ בלא ברכה עכ״מ פ״ז ממצה ה״ח בד׳ כוסות ל״ש ספק דרבנן הואיל ולא טורח ה״ה כאן ובר״פ נישיילי׳ כו׳ ואי״ה במ״א ו׳ ז׳ אבאר עוד. ובערב שבת בציבור המאחרין יותר טוב ולא כאותן המקדימים ואומרים כבר לילה ורגע מקודם אומרים יום גדול לקבל שבת וקורא אני שמים חשך לאור ואותו האור במעט רגע לחשך ע״כ ראוי למנוע זה וישראל קדושים שומעים ומקבלים תוכחה ומוסר ע״כ לקבלת שבת מקדימין ולספירה מאחרין: