פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תעא:ב

ויין עט״ז עתוס׳ ברכות ל״ה ב׳ ד״ה טובא כתבו דאסור לשתות קודם הלילה מעט יין רק הרבה והטור סובר הפירוש בגמרא פורתא סעיד היינו יין מעט כפירוש התוס׳ אלא דסובר דקודם לילה יכול לשתות מעט יין הואיל ושותה ב׳ כוסות לפני המצה מצטרפין והוי הרבה יין וגורר. והתוס׳ סוברים מה ששותה מעט קודם הלילה אין מצטרף לב׳ כוסות שבלילה וסעיד ואסור אבל בין הכוסות אף מעט מותר דמצטרף עם הב׳ כוסות והוי הרבה וגורר. וע״ז מביא ראיה מדרבא מייתי ראיה בין הכוסות שותה אלמא דגריר דלמא להיפוך דוקא פורתא גריר והרבה סעיד ואיך שתי הרבה בע״פ כל מעלי יומא דפסחא ואי דידע זה מסברא והחוש דהרבה גורר ופורתא סעיד ובין הכוסות אף פורתא הוי רב א״צ לראיה ועיין מ״א ד׳ אלא ש״מ דרבא ה״ק דראיה יין כל מה ששותה הרבה גריר דאל״כ למה התירו לשתות בין הכוסות הא טוב למעט בשתיית היין לאכול מצה לתאבון ש״מ דהרבה גורר ובין הכוסות הוי מעט נמי הרבה ב׳ כוסות ה״ה מנחה ולמעלה מעט עם הב׳ כוסות יצטרפו ויהיה הרבה ולא סבירא ליה חילוק התוספות בין סמוך או מופלג. ועא״ר ד׳ וי״ל דהתם מקשה דומיא דלחם דסעיד פורתא הא יין כה״ג לא. וי״ל בע״א.

מ״ש הר״ב בהג״ה י״מ שלא לאכול חזרת כו׳ דודאי אכילת מרור בעינן שיהא ראוי לאכילה אע״ג דזכר לוימררו חייהם עי׳ עולת שבת ומינה ירקות שאין ראוין לאכילה כלל פשיטא שאין מברך וא״י י״ח ואי״ה בסימן תע״ג יבואר. וחרוסת ל״ש לתיאבון כי מצוה לטבול ולנער. ומותר לפרר מצה בע״פ עסי׳ תרי״ב במ״א ו׳ ופר״ח שם מצה דרבנן לא גרינן דוקא באיסור תורה גזרינן. ומהרי״ו משמע שם דאוסר אף בדרבנן אבל מי שצם בע״פ כה״ג לא גזרו ואי״ה יבואר עוד: