פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תעא:א

משעה עט״ז ריש ערבי פסחים יע״ש. עמ״א תרל״ט אות י״ב בסוכה תי׳ דמצה עשירה אין משביע כ״כ מש״ה מתחלת שעה עשירית דוקא וקודם מותר ועא״ר כאן. והח״י אות א׳ תי׳ בזה וא״י דהא להמחבר מעט פירות שרי הא למלא כריסו אסור דלא יאכל לתיאבון א״כ היה להגיה מחצות אסור למ״ד שם ק״ז דבעיין לא נפשט ומנחה קטנה אסור וכ״ש למ״ד ה׳ מיני תבשיל אסור דמשביעין וא״כ מצה שנתפררה ובשלה מותרת כל היום וממנחה אסורה עמ״א אות ח׳ היה להגיה מחצות אסור ועפר״ח כאן מעט פירות וירקות הא תבשיל מה׳ מינים לא והיינו למאן דנוהג במי פירות ולדידן מ״מ נ״מ בחולה וזקן בתס״ב או מצה טחונה קניידלי״ך אסור ממנחה ולמעלה ואי״ה במ״א אות ח׳ יבואר. והנה פת דאסור משמע אף בפחות מכזית ועפר״ח בשם הרוקח סימן ר״פ דפת אסור כל היום מצה בערב תאכלו מצות ולא מבע״י כפסח ומשמע מ״ה וסיים הפר״ח דלא הוי אלא מדרבנן מטעם ירושלמי כבא על ארוסה בבית חמיו בלא ז׳ ברכות ומהרי״ו סימן קצ״ג דף ס״ח א׳ חשיב פה״ג קידוש אשר גאלנו פה״ג שנית ד׳ ענ״י ומוציא ואכילת מצה ז׳ שהחיינו לא חשיב דאומרו אף בשוק ברכה דטיבול א׳ חיובה לדרדקי ולהרא״ש דלא מברך פה״ג על כוס שני חשיב גאלנו ב׳ ברכות תחלה וסוף יע״ש ועיין פרישה וכה״ג. והלבוש חשיב וק״ז ענ״י פה״א המוציא ומצה ועיין עולת שבת וא״י א״כ יתיר אשר גאלנו וכוס שני לדידן וי״ל יש בכלל מאתים מנה ועא״י וער״מ ז״ל פ״ו מחו״מ הי״ב דלוקה מכות מרדות. ולכאורה בליל ט״ו בלא ברכה נמי ככלה בלא ברכה ואמנם למ״ש הב״ש באה״ע נ״ה אות א׳ להר״מ ז״ל כלה בלא ברכה היינו חופה א״כ בלילה י״ל דאין לוקה מכות מרדות להמרדכי שם משמע מטעם ברכות יע״ש. ואם אכל חצי זית מצה בע״ש אם לוקה מכות מרדות ביארתיו בספר שושנת העמקים בכלל מכות מרדות ונ״מ לפסולי עדות דרבנן כמ״ש באורך. וער״מ פ״ו הי״ב שיהיה היכר לאכילתה משמע אף פחות מכזית לכאורה וצ״ע: