פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תעב:א

עד עט״ז דמצה כתיב בערב תאכלו מצות אין ראיה דמשבע נמי בערב מיקרי שם תזבח את הפסח בערב וכמ״ש במ״כ בס׳ מבוא השמש רק פסח כתיב ואכלו הבשר בלילה היינו צ״ה ומצה אתקיש לפסח כמ״ש התוס׳ ורא״ש ריש ערבי פסחים. ולפ״ז אם אכל מצה ביה״ש לא יצא י״ח ובלילה יאכל וצ״ע אם לברך אכילת מצה בלילה עסי׳ ס״ז בספק קרא ק״ש חוזר ומברך וקורא תליא בשני הפירושים שם להפרישה וכ״ג דמחלקין בין גברא בר חיובא וספק אם עשה המצוה כתקנה חוזר ומברך ובין טומטום כו׳ אבל למ״ש הכ״מ בשם הרשב״א הביאו המ״א שם א׳ אין לברך כאן ועא״ר שם ועשו״ת הרשב״א פ״א וש״ך ופר״ח שם. והנה בהיקש מצה לפסח י״ל כמ״ש בתע״א בפר״ח שי״א דאסור לאכול מצה ד״ת בע״פ מ״ע כמו פסח בלילה אין ביום לא ואף אם נאמר דהלכה מד״ס וכן הלכה מ״מ איסורא איכא מד״ס לאכול ביה״ש מצה אף בלא ברכה ומילקי נמי לקי מכות מרדות ול״ת ספק דרבנן לקולא דטעם ככלה בלא ברכה כו׳ וכ״ש זה שאין ממתין זמן מועט ומראה רעבתנותו. ואם ביה״ש בברכה י״ל עובר לא תשא עסי׳ רט״ו ובזה צ״ע אם לוקה מכות מרדות ומ״ש הט״ז הקידוש צריך שיהא בשעה הראוי למצה היינו דאין קידוש אלא במקום סעודה עסי׳ תפ״ט במ״א י״ד. א״נ כמ״ש הב״י בשם תה״ד קל״ו עמ״א א׳ דהקידוש א׳ מד׳ כוסות צריך שיהיה גם כן בלילה. ומ״ש בשם מהר״ל מפראג ע׳ תוס׳ ריש ע״פ ד״ה עד וברא״ש שם ועסי׳ רצ״א בט״ז אות ו׳ כתב דאף דלא אכל כזית פת בלילה יצא דתוספת שבת ד״ת יע״ש וכ״כ הע״ש ברס״ז ועמ״א רס״ז א׳ ועמ״מ פ״א משביתות עשור להר״מ ז״ל תו״ש לאו ד״ת ועב״י רס״א ופר״ח כאן. ומשמע אף ביה״ש י״ל דא״י י״ח בסעודת שבת ומיהו י״ל דפ״א בשבת לאכול הוי ד״ת ותו דרבנן. וממ״ש ובשבילה בא הקידוש משמע דאין קידוש אלא במקום סעודה ואי״ה במ״א א׳ יבואר עוד. ומ״ש וחדא מדאורייתא לכאורה ט״ס וצ״ל חדא מדאורייתא עב״ח ועסי׳ קפ״ח. עסי׳ תצ״ד מ״ש שם: