פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב מז:ו

אם למד עט״ז הסכים לב״י וכש״ע, אבל שיטת הב״ח אין כן. והנה בקוצר ירושלמי אמר ששנה על אתר אם יש חילוק בין א״ר לב״ה כתו׳ א״ש דאמר בא״ר זה ואם נאמר דאין חילוק י״ל ד׳ תירוצים א׳ ששנה למעט ק״ש לא. ב׳ על את״ר ותפלה לא היה הפסק וכמ״ש הלבוש. ג׳ כי בא״ר רק אותו לימוד ששנה על אתר אבל הלימוד של אח״כ לא (וכמ״ש הפר״ח בשם הראב״ד וחה״ר ולכאורה כן דעת הלבוש וכמ״ש במ״א אות ו׳ אבל באות ז׳ אבאר שאין כן דעת הלבוש) וב״ה פוטרת כל היום. הרביעי הוא שיטת הב״ח ז״ל והסכים עמו הפר״ח ז״ל דודאי אסור להפסיק כמו בשאר מצות ואם הפסיק אפשר חוזר ומברך אלא בא״ר שנה על אתר גלי דעתיה דא״ר כוונתו היה ג״כ על הלימוד הא לא שנה על אתר י״ל כוונת א״ר רק לק״ש אבל ב״ה דעיקרה לתורה אפילו לא שנה על אתר רק אמר מיד פ׳ התמיד ל״ת דכוונתו רק היה לפרשת התמיד ולא של כל היום (ולרש״י פ׳ התמיד חשיבא כקריאה בציבור עב״י) אפ״ה פוטרת כל היום ולפ״ז רבותינו הצרפתים שאומרים ג״כ אלו דברים ומשנת איזהו מקומן וברייתא דר׳ ישמעאל י״ל הכל משום שסוברים דעל אתר שונה בין א״ר ובין ב״ה וזה מנהגינו והבן: