פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסז:ד

מכח עט״ז ועמ״א ד׳ הביא דברי מרדכי הארוך ואי״ה שם יבואר והנה מ״ש הט״ז ליהנות מהם ביחד היינו ב׳ ב׳ לא כולם ביחד עי״ד סי׳ ק״י ס״ז ומיהו בספק איסור שנתערב ונפל א׳ לים י״ל דמותר ביחד כולם בב״א דהוי נמי ס״ס שמא אין כאן איסור כלל ושמא האיסור נפל לים ועי״ד שם וכאן במ״א. ומ״ש דיש דילוג באגור הב״ח הקשה כן דההוא דמרדכי הארוך יש בהכרי חטים ביקוע משא״כ כאן דאותן שירדו עליהם גשמים מסירם והשאר איכא ס״ס ופירש שם דה״ק כמו שם דמותר אם אוכל קצתם דהוי ס״ס ה״ה כאן באמצעות החטים יש ס״ס כל שמסיר העליונים ומ״ש הט״ז במשה״ו דרבנן צ״ע דאותן שלתלחלחו מסירם והשאר הספק שמא ירדו גשמים על הכל או לאו. גם מ״ש דבתנ״ג מותר אם טוחנן דאין חוזר וניעור והיינו קמח לח בלח מקרי וכמ״ש המ״א שם ו׳ ועט״ז שם ב׳ ואמאי כאן פסק דחוזר וניעור כו׳ היינו אמאי אוסר כאן באכילה ג״כ צ״ע דמה חוזר וניעור שייך כאן דחששא שמא ירדו גשמים על הכל. ולומר דקשיא ליה אמאי יטול אותם שנתלחלחו יטחון הכל קודם פסח כמו דגן שצמח ביש ששים ל״ד התם טירחא הוא לברור וגם שם דיעבד קאמר לא לכתחלה משא״כ כאן דראוי ליטול אותן שנתלחלחו וי״ל דה״פ דודאי לא ירדו גשמים על כל החטים כ״א הספק שמא ירדו על קצתן ויבשו לזה אמר דאי בודאי יש ששים שלא ירדו גשמים נגד הספק שמא ירדו על קצתן גשמים פשיטא לאכילה שרי ולטחון קודם פסח וע״כ הספק שמא לא יש ששים ומ״מ קשה קושיא א׳ כיון דס״ס הוא אמאי לא מתירין באכילה ככל ס״ס והלשון מגומגם קצת ומ״ש שכ״מ בסעיף שאח״ז אם ס״ג התם הטעם אחזוקי איסורא לא מחזקינן לא מטעם ס״ס אלא קאי אס״ד ואס״ו דמתיר שם באכילה מטעם ס״ס וכאן אוסר באכילה ועמ״א ה׳ וט״ז ה׳ ועפר״ח כאן ובד״מ דפוס פיורדא ראיתי בהג״ה שכתב דדין האגור אין סותר לדין הרשב״א והיינו כי ערימות הם בשיבולת וקשין ועליונות הגדיש כגג וכיסוי וניכר שלא ירדו המים באמצעות הגדיש יע״ש:

ואמנם מתשובת הר״ן ז״ל סימן נ״ט הובא בש״ע ס״ו קשה אלא דגם שם משמע הטעם כמו בתשובת הרשב״א ז״ל דמצוי הוא כשמונחין בקשין וגשמים מזלפין על עליונות הגדיש ובאמצע אין מגיעין שם המים משא״כ במעשה דאגור חטים בעליה שיש ספק בכולו שפיר אמר דלאכילה אין לסמוך להתיר. ומ״ש הר״ב בסי״ב להתיר מכח ס״ס י״ל משהו דרבנן אבל למיכל חטים בעינייהו לא ועוד י״ל דנולד ס״ס בפסח מתירין ס״ס כי לדידן חמץ לא מיקרי דשיל״מ דאם אוסרין צריך לשרוף הכל ולהתיר השהיי׳ ולאסור האכילה אין נראה לכן מקילין בכל משא״כ קודם הפסח דשיל״מ הוי כה״ג להתיר השהיי׳ ולא באכילה ובהקדמה כתבנו בזה. ולהלכה כתב הט״ז בשעת הדחק שרי ועח״י יו״ד וט׳ מ״ש ב׳ ב׳ קשה וכאן חשש שמא ירדו גשמים על הכל. ועיין עולת שבת מ״ש דס״ס כרוב וחמץ במשהו לא הלכו אחר הרוב וע״פ עד הלילה מהני ס״ס צריך לחלק בין ההוא דסי״ב יע״ש וס״ס המתהפך עי״ד ק״י בזה ואי״ה באות ה׳ יבואר עוד בזה: