פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסז:כ

ויש עט״ז ועמ״א אות ל״ג במעשה דמהר״מ מלובלין ז״ל סימן צ״א בנמצא זפק מלא חטים במליחה יש יותר להקל דודאי לא נגע ושאר דמונחים בזפק ובלוע א״י בלי רוטב אף במליחה ובזה אנו בקיאין בין כחוש לשמן עי״ד ק״ה וכאן החמירו בנמצא חטה מונח על הבשר דשמא נגע בכולה. וכבוש בציר ע״י מליחה כמבושל ממש ואוסר אחרות בהנאה ככל חמץ גמור בסי׳ תמ״ז ס״א:

הב״ח ז״ל בתשובה סימן נ״ד האריך בדין מליחה ואי״ה יבואר קצת במ״א ל״ג. וכאן אעתיק מ״ש שם בסוף התשובה דף למ״ד א׳ ותוכן כוונתו שם במקום שנוהגין לאחר הדחה אחרונה מולחין מליחה קצת ומניחין הבשר בכלי בשר ונמצא שם חטה אם בשולי הכלי ליכא שום טיפת ציר שרי הכל באכילה דנאכל מחמת מלחו אין מפליט ומבליע ועי״ד סימן צ״א ס״ה בהג״ה התיר בה״מ דבקיאין בין מליחה מועטת משא״כ אם יש בשולי הכלי טיפת ציר אם כן חזינן דנפלט ציר ע״י מליחה זו וי״ל גם החטה פלטה טיפת ציר על ידי מליחה ובי״ד צ״א ס״ה בהג״ה שלישית דציר מיחשב רותח אף במליחה מועטת ואף שהכל מונח למעלה מהציר ולית כבוש מ״מ טיפה שפלטה החטה דין מלוח גמור יש לה ולשיטת הב״ח אוסר בששים הכל ולדידן ודאי לטיפה ההיא דין מליחה יש לה ותלוי במנהג ועא״ר אות ל״ה הביא זה בקיצור יע״ש:

דין טהור מליח וטמא תפל עסי׳ שמ״ו וה״ה כאן. ואם לא נתרככה החטה אף במליחה שרי מתרי טעמי א׳ כל שיבש אין המלח פועל בה ולא נתרככה מקילין באיסור משהו לא בפחות מששים כמבואר בסעיף ט׳:

אם נמצא חטים בכלי כשר בבשר מליח וציר דנאסר הכלי בודאי או בלא ציר דנאסר הכלי כ״ק עכ״פ אם הניחו אח״כ בשר לשם ומלחו מליחה גמורה ולא יש ציר בשולי הכלי אין מליחה לכלים להפליט אף משהו ואם יש ציר אח״כ אוסר ובע״פ עד הלילה א״צ לשער כ״א כ״ק מכלי עי״ד בזה. עיין סוף הסי׳: