פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסז:יח

לבור עט״ז עב״י מבואר מדבריו דלמ״ד חוזר וניעור אף טעם לבד חוזר וניעור וצ״ע במ״א תמ״ז י״ג דלכולי עלמא בטעם אין ניעור וי״ל כ״ע היינו ב׳ דיעות המוזכר שם ומ״ש אם לא שאבו כ״פ קודם פסח אסור אף ירדו קודם הפסח והח״י אות מ״ד מתיר נ״ט בר נ״ט דהיתרא וא״י א״כ ירדו תוך הפסח לבור נמי דהגעלה היתה בזמן היתר ועוד דקוו וקיימי ונ״ט בר נ״ט לחודיה לא מהני בחמץ עסי׳ תמ״ז והנה לח בלח י״ל דנבלל יפה ובי״ד צ״ב מיירי מקצת החתיכה חוץ לרוטב ונפלה שם הטיפה עליו הא נפלה הטיפה לרוטב אין צריך ניער כלל. והט״ז כתב דמי״א כו׳ ובה״מ יש לצדד להתיר התבשיל אף אם לא שאבו עד הפסח ומיהו התבשיל דיעבד יש לסמוך בה״מ אנ״ט בר נ״ט כו׳ עסי׳ תמ״ז אם הגעלה היה בזמן היתר וי״ל כן כוונת הח״י ומ״ש בשם המרדכי דחטה במים צוננים אין מחמיץ מחלוקת הוא בטור בשם אבי העזרי. ועמ״א ד׳ ועסי״ב בחטה בקועה כו׳:

מעשה דמשרת שהביא מע״ד כו׳ ומ״ש דאין אוסרת בצונן עיין באות י״ו ומ״ש לא מצינו שחולק בדבר זה עיין במרדכי סימן תקע״ב פכ״ש מעשה ששרו בשר בלילה ולמחר מצאו גרעין ושאלו לרבינו משולם ולרבינו שמואל הכהן ואסרו הביאו הב״י כאן משמע בצונן אסור ועשו״ת פנים מאירות ח״א סימן ט״ו דף ך׳ ב׳ עמד בזה יע״ש ואם נאמר ונדחוק דשם מיירי כבוש מעל״ע ובין הכל היה כ״ד שעות מ״מ מ״ש המרדכי בתקס״ח דלא התיר אלא מטעם דצונן אין מחמיץ ועיין בטור משמע בצונן אסור וי״ל אדרבה משם ראיה להתיר בצונן והא דנתן טעם דחטה בצונן אין מחמיץ היינו בשהה מעל״ע ומש״ה כתב אח״כ בשם רבינו יחיאל באור זרוע ככר לחם יש לסמוך אשאלתות היינו מטעם דצונן אין נותנין טעם ומשמע שם פחות מששים לא וי״ל בע״א. ואמנם מ״ש הט״ז במרדכי משמע דחטים היו בפסח ואין נ״ט א״י לפרשה דבחטים כתב הטעם דבצונן אין מחמיץ דתטיל בצונן ואולי בעיסה או לחם צ״ל וכאמור ועיין במרדכי ותבין. ומ״מ צ״ע כי צ״ל שבשלו הדבש בע״פ ובשעת המציאה לא היה מעל״ע עד עתה דאל״כ כל שיש ספק מעל״ע מזמן לזמן תו בעת הכבישה פולט בכל רגע בפסח ובמשהו ועיין באר היטב אות ל״ד דמעשה בליל א׳ דפסח וע״כ כמ״ש כאן דאל״כ הוי כחטה בתרנגולת בתמ״ז ס״ג חממוה בפסח דנ״ט מחדש וכ״ז דוחק גדול דאין ראוי לשתייה בזמן קצר בזה ולא תוסס עדיין ולא הוי למסתם כ״כ. ומשמע דהביא בכלי מהבית ובמ״א ל״ג בכרוב וי״ו וח״י וכ״א משמע דממקום למקום לא מחזיקין ריעותא ועט״ז י״ד ועפר״ח כאן בשם הב״ח אי מחזיקין ממקום למקום ואי״ה יבואר שם וי״ל דהחבית היה סתום ותולין במצוי שבחבית היה החטה כי לא העלים עיניו מכלי לומר עתה נפלה ועסי׳ תס״ב במ״א במי צימוקין ודבש הניח בצ״ע אם הוי מי פירות ומכאן אין ראיה לסתור כי החששא שהחטה היה בדוד קודם שנשתנה המים לדבש ונתחמצה אז. ולענין הלכה בחטה בקועה במי דבש בה״מ ומניעת שמחת י״ט י״ל דהוי ס״ס שמא מי דבש מי פירות ואין מחמיץ ודרך המי פירות להתבקע חטה כמ״ש בסי׳ תס״ב ושמא לא היה חטה מעל״ע במים וצונן אין נ״מ במי צימוקין וכ״ש בלא נתבקע רק נתרככה שי״ל כן ולא מלאני לבי להתיר בשתייה רק בשהייה או למכור לעכו״ם שיש לסמוך דשרי כה״ג וכבר הארכתי בתס״ב במ״א ו׳ מזה ועדיין צ״ע. ועפי״ל טראנק שקורין קווא״ס ברוסיא י״ל דדין מים יש לו לא מי פירות וגרע ממי צימוקין ומי דבש ולא עוד אלא גריעי ואם נפל חטה לשם ולא שהה שיעור מיל וסלקוה ולא נתבקע י״ל מי פירות עם מים ממהרין להחמיץ עמ״א ד׳ ובתס״ב בזה:

שאלו אותי מהו ליקח קאפ״ע מאינו ישראל שקולין הקאפ״ע בכלי שקורין ברעניר:

תשובה בשעת הדחק שאין להם אחרת ומניעת שמחת י״ט א״י איסור ליקח לכתחלה מהם עי״ד קכ״ב בש״ך וצ״ו ול״ו בש״ך י״ז דמרקחת חריף מותר דיש כלים מיוחדים לכך וכ״ש בברעניר שאין מיוחד כ״א לקאפ״ע ועסי׳ תמ״ז בט״ז אות יו״ד וכאן ליכא למקנסיה וכולהו היתרא איתנהו בהו אב״י ונ״ט בר נ״ט דהיתרא וכלים מיוחדים לכך. ואם יש לחוש שקולין בו שעורים קלוים אין לותתין השעורים ולאו חמץ הוא ואפילו קולין לפעמים א׳ מאלף חטה לתותה כמה ספיקות יש ונתבטל ג״כ בששים קודם הפסח. ואמנם צריך לברור יפה יפה שמא יש גרעין שעורה נתעכב בהם ובמים יחמיצו ושמא לא נקלה יפה באור ושמא חי לגמרי הוא ועסי׳ תס״ג ועצהי״ט לטחון הכל קודם י״ט. והנה אם נתערב בקאפ״ע גרעינין חטים וכדומה חמץ ונטחן הכל קודם פסח דק דק י״ל דל״ד לקמח בתנ״ג במ״א ו׳ דמיקרי לח בלח דקאפ״ע לא נטחן כ״כ דק מאוד כקמח ובקמח גופא אם נטחן גם עם הסובין י״ל דודאי אם אופה לפסח דחוזר וניעור דסובין אין נבלל יפה וצריך לרקד הקמח יפה יפה שיהא דק ונבלל יפה אז דין לח בלח הוי ועסי׳ תצ״ח במ״א כ״ח אפר באפר לח מקרי. וה״ה קלו קאווע בכלי ב״י חמץ ונתערב אח״כ עם אחרים דלא מהני טחינה כאמור. ומה שאומרים שיש חשש שטחין בחמאה להיות מבהיק ג״כ חמאה זו אין בה חשש חימוץ בצונן וכלים מיוחדים וחששות רחוקות וספק לא חיישינן לה דאל״כ בואו ונאסר הקאפ״ע שמא מושחין פניהם לאחר שקולין בשומן חזיר וכדומה וחששות כאלו לא שמענו. וגם נתבטל כה״ג בטחינה בששים קודם כי מעט הוא שמושחין אם אמת הוא ומסתמא אין להמציא חששות. ומיהו לא התרתי אלא מדוחק גדול ומניעת שמחת י״ט. גם לאחר בשר לא נשתה קאפ״ע וע״כ נתבטל טעם החמאה בששים ה״נ קודם הפסח נתבטל טעם החמץ שבחמאה אם יש בה מעט דמעט חמץ כי בצונן כל עשייתה וישראל קדושים הם ודאי לכתחלה אין לקנות שום דבר שיש בו חשש כל דהו והכלי שקולין בו מחמץ לפסח צריך ליבון לכתחלה עסי׳ תנ״א וכאמור אבל בסתמא אין לחוש כדאמרן: