פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסז:יז

מכח ס״ס עט״ז מ״ש הב״ח בס״ט דלא הוי ס״ס גמור להתיר באכילה שמא נתעכל דהוי ספק חסרון ידיעה כתב הט״ז דזה הוי ספק לכל העולם. ובס״א בהג״ה נמי ס״ס גמור הוי והואיל ואין הפסד על כן אסור באכילה ומותר בשהייה דהוי כעין דשיל״מ ובעת הדחק אה״נ שם שרי באכילה וכמ״ש באות ד׳ ומ״ש תשובת הרשב״א עמ״ש באות ה׳ הקשה כן יעויין שם ז׳ והעלה אף ס״ס באיסור תורה מהני אלא היכא דיש לו חיטים אחרים אין לאוכלם דהוי כעין דשיל״מ משא״כ היכא דיש הפסד מתירין באכילה בס״ס כי הכא ובאות ט״ו באין בקועה דמתיר למכור ולא לאכול אף דהוי ס״ס כמ״ש שם אפשר בנתרככה לא הוי ספק גמור דהבקי מבחין אי ראוי לביקוע או לאו וכמר עוקבא פסחים מ׳ א׳ משא״כ בדגן ס״א הוי ספק גמור דהא לא ידעינן אי ירדו גשמים כלל עליהם לכן בדחק שרי באכילה. ובס״ט בלא נתרככה מתירין עט״ז יו״ד אף דספק הוי כמ״ש המ״א אות י״ב דבארבא אף בלא נתרככה אסור בעיניה ומתירין במשהו מטעם ספק דרבנן לקולא י״ל דזה הוי ספק גמור לא חסרון ידיעה והבן:

כתב הרוקח כו׳ עט״ז. והפר״ח פירש כפשוטו שעכו״ם הביא מים בדלי מבאר ולקחו ממים לתבשיל ואח״כ מצא גרעין חמץ בדלי התירו התבשיל כי אומרים שעכו״ם אח״כ נתן חמץ לא מעיקרא יע״ש ויהיה מלת כי עכו״ם שב אהיתרא להתיר התבשיל יע״ש. והט״ז ז״ל לא הונח לו בזה דאף דנאמן דסובר דמזמן לזמן נמי מקילין בחד ספק באיסור משהו דרבנן אכתי אין עכו״ם עושה להכעיס ולהכשיל ישראל ועי״ד בדוכתי טובא וא״כ אין לתלות לקולא שעכו״ם נתן אח״כ חמץ בכוונה ועוד הלשון כי עכו״ם הביא המים שמא נתן חמץ באותה שעה משמע בעת שהביא לא אח״כ. ע״כ הגיה וכצ״ל ולא נודע כשלקחו מים מהבאר (ומלת דלי ט״ס לפ״ז) ויהיה מלת כי עכו״ם פירוש אמה דסמיך ליה ואדמעיקרא כי המים שבבאר התירו דממקום למקום ומכלי אחר אין מחזיקין ריעותא כמ״ש המ״א בי״ו וח״י וכ״א. משא״כ המים שבדלי אסרו אף מה שבשלו ממנו קודם שמצאו הלחם כי שמא עכו״ם שלא בכוונה היה לחם בידו ונפל להדלי שם בעת הבאה מזמן לזמן מחזיקין ריעותא כדכתיבנא. ולהלכה פסק דבצונן אין נ״ט כלל דלא כמ״ש הר״ב דוקא בספק אלא אף בודאי אין נ״ט בצונן ומיהו כבוש מעל״ע אוסר ופשוט הוא ובזה י״ל דבמעשה ההיא מש״ה הוצרכו לומר כן דאם היה בבאר הוי ספק מזמן לזמן ואסור בספק כבוש אף במשהו דרבנן כמו מליגה בחד ספק ומטומאה יליף לה כמ״ש הט״ז באות י״ד דאזלינן בתר השתא ואי״ה במ״א יבואר מזה ועפר״ח לחם חמץ במים אף פחות ממעל״ע אסורים המים שמא נשארו פירורין במים דממאיס וראיה מתמ״ז סעיף ד׳ בהג״ה. וא״כ למ״ש הט״ז שם אות ו׳ דסינון לא מהני וכ״ש כאן דלא סיננו הוצרך הרוקח לומר כו׳. ולדינא במחלוקת שנויה אי מהני סינון כה״ג כמ״ש הט״ז ומ״א שם אות י״ג. ודאי באם יש מים אחרים סמוך ישפכו זה אבל באין אחרים מצויים כי מזמן לזמן מחזיקין ריעותא ושמא נשרה מעל״ע ושמא סינון בחמץ משהו לא מהני כט״ז אבל חטה כה״ג יש לצדד ועיסה בבאר עמ״א תמ״ז אות וי״ו. ולדידן נט״ל בפסח אסור ונ״מ עד הלילה באין ששים או בפסח ויש ספק אי נשרה מעל״ע בצוננים הוי ס״ס שמא לא הוי מעל״ע ושמא נט״ל בפסח שרי כי כ״מ שכתב הר״ב מחמת מנהגא איסור מיחשב לספק עמ״ש בהנהגת או״ה בפריי לי״ד משא״כ היכא שכתב הר״ב וכן עיקר. ולחם חמץ נ״ט לשבח במים ועיסה מצה לבאר ושהה מעל״ע יש להתיר בפשיטות דתפח תלטוש בצונן עמ״א תנ״ז אות ו׳ משא״כ בחטה כה״ג יש ספק עמ״ש בהקדמה:

ובתרי משהו בי״ד צ״ב בט״ז אות י״ו פירשתיו כי סובר משהו הבלוע בגוש א״א לצאת ולהתפשט לחוץ. ושם כתבנו אי צריך ששים בתערובות הב׳ או לאו וכ״ז משהו הבלוע באוכל גוש הא בלוע בכלי הואיל ואין לכלי פליטה מגופו יש כח במשהו לצאת מכלי וא״ש מ״ש הרוקח בכף ועא״ר תס״ז א׳ כ״כ וכאן במ״א י״ג הוכחנו כן דאל״כ כלי דבלע איסור משהו לא תיהני לה הגעלה (ואין לחלק בין כ״ח חדש שבולע טובא אפ״ה משהו פולט) ומ״ש הט״ז דמש״ה נאסר הכף דשמא נגע בחטה בלי אמצעית המים קשה אם כן בשאר אסורין כה״ג ניחוש כך וליתסר הכף אלא דרוטב מחלק הטעם בשוה ויש ששים ועא״ר תמ״ז א׳ ועי״ד צ״ד ס״ג ובט״ז ח׳ התם החשש שיבלעו בלי אמצעי וטעם ב׳ באיסור ושם הקשינו הא קיי״ל ב׳ כלים אין בולעין זה מזה בלי מים עי״ד צ״ב ס״ח בהג״ה. וכ״ז ביבש אבל משהו בלח אוסר לעולם ומ״ש על הלבוש עמ״א בכמה דוכתין דעתו כן לדידן הוי זה יבש ביבש דלא בטל בפסח וא״ר בתמ״ז הליץ בעד הלבוש. דסובר כל שאין איסור מחמת עצמו בטל ברוב בפסח יע״ש. והש״ך בנה״ך שם והמ״א כאן אות י״ג אוסרין תרי משהו יע״ש והמיקל בה״מ ומניעת שמחת י״ט בתרי משהו באוכל גוש אין לגעור בו וכ״ש להתירו בהנאה התבשיל השני דשרי בתרי משהו וצ״ע. ועא״ר תס״ז:

ודע במשהו דאין נ״נ אין נ״מ לאחר הפסח דעבר ושהה הכל שרי לאחר הפסח במשהו עסי׳ תמ״ז ועסי׳ תמ״ב במ״א אות ט׳ מעמיד כשעבר ושהה אסור לאחר הפסח ועח״י שם או כשהשאור בעין והחמיץ עיסה אחר הפסח דכולה אסורה אם נתן אח״כ מעיסה זו לשאר עיסה אין מחשבין אלא לפי חשבון השאור דלא נ״נ כולה אף במעמיד ועי״ד ביי״נ. ואף דמעמיד הוי כבעין כל דלית טעם ממש ליכא למגזר אטו בב״ח כאמור ומיהו כל דלא דרך בישול י״א דלא נ״נ אף בנ״ט ונ״מ עוד בדשיל״מ במינו במשהו ונפל אח״כ לא״מ דלא נ״נ ונ״מ בריח ומשהו ונותן טעם לפגם עסי׳ תמ״ז במ״א מ״א ואי״ה בסוף הסימן יבואר עוד: