פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסז:יא

ביום עט״ז נט״ל להמחבר בתמ״ז ס״י מותר ולדידן מנהגא לאסור א״כ פשיטא דמותר לשהות בשמיני בכ״ש ממשה״ו. אבל פחות מששים אסור לשהותו עמ״א י״ד. וכללא הוא כל שמותר לשהות כ״ש דמותר למכור ובהנאה אבל יש שאסור לשהות ומותר למכור כמ״ש המחבר ועיין לבוש כאן. ומדלא למדה הט״ז כ״א מק״ו משמע לכאורה שאר תרי דרבנן כמו נוקשה פחות מששים (עמ״א תמ״ז ה׳ וט״ז י״ט) או יבש ביבש במינו ברוב או מין במינו בלח פחות מששים ויצוייר יין שרף פסח עם יי״ש חמץ (אף דעיקרם אינו מינו מ״מ בתר טעמא אזלינן בין לקולא ולחומרא עי״ד צ״ח בש״ך אות ו׳ ובע״פ עד הלילה י״ל יי״ש לטעמיה ונרגש באלף יש לגזור אטו אינו מינו) י״ל דאסור לשהות בח׳ של פסח ומה גם דמשהו י״ל לסמוך אשאלתות כו׳ אמנם בלבוש כ׳ י״ט אחרון דרבנן ושהייה ג״כ דרבנן תרי דרבנן לא החמירו משמע כל תרי דרבנן ל״ג בשהייה. ומיהו בשאר ימים אף תרי דרבנן נט״ל ומשהו או שאר תרי דרבנן אין ללמוד משמיני של פסח ועמ״ש בתמ״ז במ״א אות מ״א. והוי יודע דאיסור שהייה בחצי שיעור מ״ה הוא וכ״ש בלח בא״מ בפחות מששים דנהפך לאיסור חיך אוכל יטעם וי״ל דלכ״ע מ״ה הוי ועפר״ח כאן ומ״א תמ״ז מ״ב ומ״ד. ואם ביטל ע״פ ואמר כל חמץ שיהיה לי בפסח הר״ז בטל למ״ד דיכול לבטל אף דבר שלא בא לעולם עסי׳ תמ״ו במ״א א׳ ושו״ת מור״ם מלובלין ז״ל ובשו״ת ב״ח אפ״ה אם פחות מששים בשמיני בא״מ אסור לשהותה דשהייה דרבנן מ״מ אי לא בטלו ד״ת גם למ״ש הרשב״ץ ז״ל במאמר יבין שמועה וכ״נ מהר״ן ר״פ שהייה מ״ה אטו אכילה נהי דמ״ה בביטול סגי מ״מ קרוב לאיסור תורה הוי. ואי״ה במ״א י״ח אבאר עוד:

והוי יודע צלי אצל האש הנאסר מחמץ כ״נ עי״ד ק״ה חילוקי דינים היכא דבעי ששים מדינא א״צ נטילה והיכא דבעי לחומרא ס׳ ומדינא כדי נטילה נמי א״כ בשמיני כה״ג אסור לשהות וצריך ליטול כ״נ ממנו ולהשליך והשאר שרי לשהותה. ואם בע״פ עד הלילה נאסר כ״נ ואח״כ בשלו בקדרה קודם הלילה אף שיש ששים בחתיכה נגד האיסור דכ״נ אמרינן חנ״נ עי״ד צ״ו בש״ך ט׳ א״כ צריך אח״כ ששים נגד הנטילה וכ״נ אסור דאין הגעלה באוכלין עסי׳ ק״ו שם בט״ז וש״ך א׳ ב׳. ולפ״ז חתיכה שנאסרה מדינא בשמיני כדי נטילה ועבר ושהה לאחר הפסח ובשלו בקדרה בכ״ר אח״כ כל שאין ששים נגד הנטילה לכאורה תלוי במחלוקת בתמ״ז במ״א מ״ד אי צריך לאחר הפסח ששים או פחות מששים נמי לא קניס. ושם כתבנו די״ל אכ״נ לא עבר ב״י רק נ״נ מדרבנן א״כ לכ״ע א״צ ס׳ כ״א נגד הבלוע ואפשר נהפך היתר לאיסור וה״ה לב״י ואפשר ב״י ל״ש חיך אוכל יטעם. והבן זה וצ״ע ואי״ה בסוף הסימן אראה לכתוב עוד דינים מפוזרים השייכים לזה ובפתיחה בריש הספר ח״ג הארכנו בדינים השייכים לסי׳ זה:

ודע בשמיני של פסח בחמץ גמור או באין ששים אע״ג דלא עבר מ״ה בב״י דבקיאין בקביעא דירחא אפ״ה קניס ר״ש לאחר הפסח כמבואר בטור תמ״ח בלחם חמץ דורון לישראל דב׳ הימים שווין הם דלא אתי לזלזולי ועסי׳ תמ״ח. ואפילו עשה עיסה בשמיני של פסח וראה שאין לו שהות לאפות אם לא נתחמצה תחילה וקדים ומבטל ליה ועבר אח״כ ושהה לא אמרינן דהוי תרי דרבנן כה״ג וכמש״ל ועמ״א תמ׳ז אות מ״ו. ומה שקשה איך יבער בי״ט וגם שביעי של פסח איך יבער עסי׳ תמ״ו אות ב׳ במ״א ושו״ת ח״צ ז״ל ואי״ה במ״א י״ד יבואר עוד ועשו״ת פני יהושע ח״א סי׳ ט״ו ויבואר ג״כ במ״א י״ד בעזה״י: