פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסז:יב

וכן עט״ז דבריו הקדושים צריכין ביאור כי הרא״ש ז״ל פסחים דף מ׳ אהא דנתבקעו כו׳ כתב חטה בקועה במצה י״ל דא״צ כדי נטילה שהביקוע אין חמץ גמור רק קרוב כו׳ וכיון דעיסה לא נתחמצה כ״ש החטה ולא חיישינן שמא היה החטה במים דרגילים לשמור המים. ויש אסרו אותה מצה ויש אסרו הנאפות עמה ולא נהירא וכן כתב הרא״ם דחותך מקום פעפוע יע״ש הובא בטור. וא״כ מסקנתו יש לומר בספק חמץ אין צריך כ״נ והרא״ם בניכר חטה חמוצה די כ״נ בצלי ואפייה ובב״י משמע דהרא״ש הסכים לבסוף דבקוע סי׳ חימוץ וכנראה מהרי״ף דספק תורה כו׳ וכמ״ש בהקדמה דחטה בקוע חמץ גמור וע״כ חולין שהייה במים בהכרח או בקמח וכבר נתחמצה מקודם ואוסרת כדי נטילה באפייה בעיסה אין אוסרת בצונן כלום לדעתו ז״ל. והקשה הב״י ממ״ש הרא״ש דהמים שומרים אותו משמע הא לא״ה חטה חמוצה אוסרת כל המים ולקמן כתב חמץ בצוננים אין אוסר דאין נ״ט בצונן (הובא בסי״ב יש מי שאוסר תוך הפסח) ותי׳ דכאן תוך הפסח שפיר אמר אם היה במים משהו פליט ואוסרת כל שלשו ממים יע״ש והנה המחבר כאן הביא דברי הרא״ש להלכה חטה בקועה בעיס״ה או אפויה כ״נ לחומרא אף בעיסה או מחמת דוחק הלישה במקום שנגע החטה פולט כ״נ מחטה בקועה בעיסה ולא יותר כי מים שומרים אותן וע״כ נפל בשעת לישה או בקמח היה החטה ולמעט זמן בשעה שעירו המים ללוש לא חיישינן שנתחמצו המים רק בלישה פצע החטה ודי כדי נטילה. ויש מי שאוסר כל העיסה או אותו מצה לכאורה הוא תשובת הרשב״א ז״ל קע״ו הובא בב״י ושם אוסר כל העיסה לא אותה המצה בלבד מב׳ טעמים א׳ שהחטה נגע דרך גלגול בכל העיסה (ובצונן נמי מחמת דוחק הלישה משהו פולט) ועוד שהמים מוליכין הטעם בכל יע״ש ונאמר יש מי שאוסר כל העיסה הרשב״א וטור בשם אחרים כל המצות (ולא הנאפות רק ממה שלשו במים עב״ח) או אותה המצה טור בשם קצת גדולים והיינו כאן נמצאו וכאן היה בעריבה ודרך גלגולה נגע בכל הבצק שבידו אותה המצה ועמ״א י״ו ועיין באר הגולה והבן. והר״ב שהגיה תוך הפסח אוסרין וקודם הפסח לא לכאורה כוונת הט״ז בו דתוך הפסח חיישינן שחטה במים צוננין היה ופליט משהו ואוסר כל העיסה וקודם הפסח משהו בטל וכמ״ש בסי״ב ובט״ז אות י״ו אלא דא״כ איזה חילוק יש בין עיסה או מצה ואף שי״ל בזה מ״מ דברי הר״ב יש לפרשן שסמך על תשובת הרשב״א ז״ל וכמ״ש המ״א ט״ו וי״ו דאם נמצא החטה במצה א׳ בידו כאן נפלה ואסורה מצה זו בצונן תוך הפסח דע״י מיעוך ודיכה משהו פולטת בצונן ואם נמצאת בעיסה שלימה כל העיסה אסורה וזה תוך הפסח במשהו הא קודם הפסח בטל משהו הנפלט בששים ועד״מ. ומ״ש הט״ז לתרץ דברי הרא״ש עב״ח ודרישה ולבוש וכ״ה בד״מ שם דהרא״ש סובר חטה בצוננין נאסרת החטה ואין אוסרת המים (היפך דעת אבי העזרי הובא בטור ויבואר אי״ה בסי״ב) וא״כ שפיר אמר הרא״ש דאם היה במים נתחמצה החטה ואח״כ ע״י מיעוך הלישה נאסר בצונן העיסה דמשהו פליט בכה״ג. ועיין אות י״ו. ומ״ש הט״ז פסק רמ״א עפ״י מהרי״ל ומהר״ש כבר כתבנו בזה לעיל. ומ״ש נתרככה אע״פ שלא נתבקע לדידן והר״ב שלא הגיה בס״י וי״א וי״ב וסי״ד סמך אמ״ש בס״ט וכ״כ הפר״ח סט״ו ועח״י אות ל״א צידד קצת בה״מ באין בקוע רק נתרככה אפשר שהר״ב גופא כתב וכן נוהגין ממנהגא אבל בה״מ סמך אמ״ש המחבר וא״כ בנתרככה ובה״מ י״ל דשרי באכילה וצ״ע ובהנאה י״ל אף למאן דחולק אח״י בס״ט כאן שרי ואי״ה בסי״ב יבואר עוד. ועט״ז אות י״ז כתב הרוקח יע״ש. דאם נמצא במים וספק שהה מעל״ע י״ל אסור אף בה״מ. ומ״ש בשם הלבוש שהקשה בהג״ה דאם אמרינן עתה נפלה לא החמיצה כלל דאם העיסה לא ניכר חימוץ כ״ש חטה הקשה ותי׳ הט״ז דשמא החמיצה כבר ר״ל אע״ג דלא מחזיקין איסור ממקום למקום וכההיא דסי׳ תס״ב ס״ו חטה בדבש ואף ביקוע להמחבר שרי די״ל במי פירות נתבקע ג״כ משא״כ כאן שנמצא במצה היה חטה ביקוע הרי איגלאי דביקוע על פי הרוב חימוץ וגם כרת כמ״ש בהקדמה א״כ בהכרח מקודם היה חמוצה ומ״ש הט״ז ספק חמוצה הוא לשיטת הרא״ש ז״ל שצידד דחטה בקועה ספק חמץ הוא וכ״ש לדידן ביקוע סי׳ חימוץ בודאי עפ״י הרוב. ולפ״ז נתרככה לדידן בס״ט דא״א בקיאין י״ל עתה נפלה כקושיית הלבוש. ואם בעיסה לא נראית סי׳ חימוץ כ״ש חטה והוכחה שהחמיצה כבר ליתא בנתרככה לבד אם לא באפויה י״ל וצ״ע. ועמ״ש באות יו״ד במעשה דקאמרנא ועסי׳ תס״ב ס״ו ובמ״א ו׳ בשומן אווז. ועפר״ח סט״ו בזה: