פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסז:י

אפי׳ עט״ז בשם הב״ח שם בסי״א דנתרככה עכ״פ בעינן והטעם דיש מחמירין דחוששין לפסוק כמר עוקבא פסחים מ״ם א׳ כל שמניח ע״פ אביב והן מתבקעין וא״א בקיאין אבל לא נתרככה וקשים הם בקיאין אנו ולא הגיע לחימוץ יע״ש ועפר״ח כאן. ויראה לי זה דוקא בשיש ששים דמשהו דרבנן הא באין ששים הוי כמו למיכל חטי בעינייהו דטכ״ע ד״ת ובס״ב בדגן שטבע בנהר אע״ג דלא נתבקע אסור מדלא שאל רבא על הביקוע יע״ש וגם לא שאל אם נתרככה למיכל בעיניה אסור דהוי ספק תורה עכ״פ בשרוים במים כ״ש בתבשיל חם אין להתיר אף בקשים מאד ועמ״א אות י״ב. מיהו אם נפל חטים לתבשיל מעלה רתיחות דהוי חליטה עסי׳ תנ״ד במ״א ד׳ בזה אם קשים מאד אף באין ששים י״ל לקולא והמורה צריך ליזהר בזה. ולענין הנאה בנתרככה ולא נתבקע הט״ז באות ט״ו משמע דעתו דאסור בחד ספק בהנאה ושורפין הכל ועא״ר אות ח״י הסכים דאסור בהנאה אבל הא״י אות כ״ו צידד בה״מ להתיר בהנאה יע״ש וצ״ע בזה. ומ״מ המורה צריך לראות היטב אם לא נתבקע כ״ש סדק מעט הוי סימן החימוץ:

מעשה אירע בק״ק קאמרנא שעשו לחמים עגולים שקורין קניידלי״ך ממצה טחונה ולשו עם שומן אווז ומלח ופלפלין בלי מים כלל וטגנו בשומן עולה עליהם מכל צד והניח אח״כ בקערה ועירו עליהם רוטב רותח מכלי ראשון ומצאו בא׳ מהן חטה נתרככה ושאלו אותי מהו הדין של המאכל והכלים בפסח:

תשובה בנתרככה לבד ולא נתבקעה החטה יראה דשרי המאכל דלמאי ניחוש לה מי פירות עם ביצים אין מחמיצין ומעט מלח אף בשלנו הואיל ונשתנה צורתו אין מחמץן עסי׳ תס״ב במ״א ו׳ שומן אווז לאחר התכה כבר הלכו להם מי הדחה יע״ש ובסי׳ תס״ג במ״א א׳ ותיקא במשחא ומלחא שרי ולדידן דיעבד עכ״פ מותר יע״ש ובתס״ב בעת הדחק יע״ש ופלפלין בלא מים אין מחמיץ עסי׳ תנ״ה במ״א י״ט. ותס״ב במלח דוקא דמים חשוב. ומה שעירו הרוטב לא היה מגיע הרוטב כלל לאמצע העיגולים ועירוי כ״ק פועל ואף למ״ד בחמץ כ״ש נמי אוסר מ״מ לא נתחמצה במעט רגע ע״י הרוטב שלא הגיע לתוך העיגולים ודי להשליך אותו הלחם שמצאו החטה בתוכו לא השאר. ואם מצאו חטה בקועה בא׳ מהם יש לדון ולומר הביקוע סי׳ חימוץ ומי פירות אין מחמיצין י״ל מקודם החמיצה אף דלא מחזקינן איסורא כה״ג הורע חזקתיה ומיהו ממ״ש המחבר בתס״ב ס״ו חטה בדבש אין אוסר וע״כ בנתבקע דבלא כן הא כאן בתס״ז ס״ט אף בתבשיל מתיר בלא ביקוע ודוחק לומר דנתן טעם אף באין ששים בדבש עמ״א י״ב ועיין שו״ת צמח צדק סי׳ קכ״ב ואין מהנמנע שיתבקע ממי פירות ובמי ביצים דתפח ואפשר שיהיה העיסה כקרני חגבים ויותר במי פירות ואפ״ה אין חמץ ובמים הוי זה סי׳ חימוץ. והנה בסי״א בחטה בקועה בעיסה דפסק הר״ב לאסור העיסה אף בלא שהה כלל אלמא תלינן שהחמיצה מקודם דהביקוע הורע חזקתיה והרא״ש פסחים מ׳ א׳ חטה בקועה בעיסה דאם העיסה לא החמיצה כ״ש החטה ולא אמרינן מקודם החמיצה והיינו דסובר דאפשר ביקוע בחטה אין סימן מבורר אבל לדידן ביקוע חמץ גמור הוי א״כ ה״ה במי פירות כן מ״מ אין מהנמנע שיתבקע חטה ממי פירות. וער״ן בתשובה הובא בש״ע כאן ס״ו (בשו״ת נ״ט) דל״ש שיתבקע מלחות הגדיש היינו דמעט הוא הא שרוי בימי פירות רבים מתבקע ואמנם המעיין בפר״ח כאן סעיף ט״ז במעשה דצ״צ קכ״ב חטה בשומן אווז האריך שם והנה בדבש ויין אם שוהה הרבה י״ל דנתבקע מחמת היין ודבש ושרי משא״כ בטיגון שומן החוש יעיד דאין דרך להתבקע מחמת טיגון השומן א״כ אם מצא ביעיגולים חטה בקועה י״ל דשכיח הוא ותולין דמעלמא אתי אבל בנתרככה לבד שרינן לדידן וכאמור ואי״ה באות י״ב יבואר עוד ובסט״ו גבי תרנגולת צלויה שנמצא עליה חטה ג״כ:

אם נתנו העיגולים בקערה וחתכו ועירו רוטב ומצאו חטה נתרככה י״ל לאסור עירוי וכ״ש מחמירין בלא שהיה שיעור מיל בחמין אין שיעור. ואף שכבר מבושל בשומן שמא לא נתבשלה יפה וכ״ש אם חותכין החטה ומצאו קמח לבן הרי ראינו שלא נתבשלה יפה ועסי׳ תס״ג במ״א אות ד׳. ובהקדמה הקשינו מפסחים ל״ט ב׳ מבושל מחמע ולא מוקי במי פירות תו אח״כ במים אין מחמיץ ולרש״י דנוקשה הוי שפיר ועשו״ת הר״ן נון ט׳ י״ל כה״ג הוי מי פירות ומים וי״ל נוקשה בטל בס׳ ואי״ה באות כ״א יבואר בזה: