פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסו:ה

ואם עט״ז והנה בדין דשאר הקמח שרי כל שאין רואין לחלוח יש לסמוך גם האידנא וגם שק שנפל עליו מעט מים יורה זה הא להתיר טיף טיף בטורד מקום המלוחלח ובעו״ה עתה אין להקל בזה כי א״א בקיאין לידע איזו מיקרי טיף טיף ועפר״ח. ושם כתב הניח טורד ומצאו כמו שהיה שרי ואולי דאוקי אחזקה וע׳ בעשרה יוחסין בחזקה העשוי להשתנות ומיהו כיון שעתה ג״כ טורד מסתמא לא הפסיק ומ״מ עתה יראה להזהר בזה. וע׳ עולת שבת אות ה׳ שנכון להחמיר לאסור כל מה ששרוי במים אף שטורד וזהו כמ״ש:

עח״י אות י״ז במ״ש אפילו פחות משיעור מיל דלא כנ״ץ יע״ש ובא״ר ט״ז יע״ש ובאמת לא הבנתי מתחלה דברי הח״י גם הנ״ץ לא כתב כ״א מ״ש בלי הפסק שלא יצטרפו השהיות כדלעיל תנ״ט ס״ב ואמנם ראיתי כי דברי ח״י בנוים על אדני השכל והאמת. כי התה״ד בסי׳ קכ״ג פלפל אי השהיות מצטרפות וכתב דגדול אחד הביא ראיה מדלף משמע שיש צירוף בין טפה לטפה כשיעור כו׳ וסיים התה״ד שיש לחלק בין עסק גמור אין שהיות מצטרפות אבל עסק מועט אין מבטל וראיה מפסחים ל״ט ב׳ א״ר פפא והוא דעביד טיף להדי טיף ואין שהות בנתיים והשתא אי בעלמא שהיות מצטרפות מה קמ״ל ר״פ כאן אלא בעסק גמור אין שהיות מצטרפות ודלף טורד דאין עסק גמור בעינן טיף להדי טיף דלא ליצטרפו השהיות ואפשר שזה דעת הגדול שהתיר שאין שהיות מצטרפות אלא שקצר בלשונו עכ״ל. הנך רואה ממ״ש התה״ד תחלה דגדול אחד הביא ראיה להתיר מטיף טיף משמ״ע שיש צירוף השהיות בין טפה לטפה כשיעור (מיל) מלת משמ״ע הם דברי תה״ד שרוצה לפרש דברי הגדול דהיה סובר טיף טיף זה אחר זה ויש קצת הפסק בין נפילת טפה א׳ לב׳ על הקמח וכ״מ קצת מפירש״י טפה אחר טפה סמוך ותיכף ואין שהות בנתיים וכ״ה לשון הר״ן ז״ל שם והתה״ד מפרש דאף משהו לית הפסק בין טפה לטפה וז״ש רש״י אין שהות בנתיים היינו כלל וכ״מ לשון הט״ז בלי הפסק דהיינו קודם גמר נפילת טפה א׳ בא טירוד הב׳ והוי כעסק תמידי אלא שעסק מועט הוא הלכך בעינן שלא יהיה הפסק כלל הא יש הפסק ובין כולם כשיעור מיל השהיות מצטרפין משא״כ בעסק גמור אין שהיות מצטרפות וזה ג״כ דעת הגדול שרוצה להתיר היינו בעסק גמור וראיה מדהוצרך ר״פ לאשמעינן בדלף ש״מ בעסק גמור אין שהיות מצטרפות (דלא כמו שהבין התה״ד בדבריו תחלה וז״ש אלא שקצר בלשונו יע״ש היטב) ועמ״א תנ״ט אות ד׳ והר״ב בתנ״ט בהג״ה ס״ד סתם משמע אף בעסק גמור שהיות מצטרפות הדרא קושיא לדוכתיה למה השמיענו ר״פ בדלף היל״ל אמשנה שלש נשים עוסקות בבצק ס״פ א״ע דשהיות מצטרפות כמ״ש התה״ד שם וש״מ לדידן טיף טיף בלי שום הפסק הא אם היה שום הפסק אעפ״י דבצירוף כל השהיות לא היה שיעור מיל מ״מ כיון דמתחלת טירוד הדלף עד סופו היה שיעור מיל ויותר ושהה קצת בנתיים החמיץ דאין עסק גמור וכאמור וז״ש הח״י דלא כנ״ץ וכאמור. ולפ״ז שלש פירושים בהא דטיף טיף ודברי הח״י אמיתיים והתלמידים לא ימהרו ללמוד כ״א במתון. והבן זה: