פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסב:א

מ״ש המחבר מי פירות עם מים ממהרים להחמיץ יותר משאר עיסה משמע דהוי חמץ גמור מ״ה ובטור כתב דהוי נוקשה מי פירות עם מים בשהה שיעור מיל עכ״פ וכ״כ הרא״ש ז״ל פסחים ל״ה א׳ דנוקשה הוי ולקי (מ״ה) וכמ״ש התוס׳ שם ד״ה מי פירות והכין משמע לישנא אין חייבין כרת הא מלקות מ״ה הוי ואע״ג דהטור בתמ״ב כתב דמסקנא הרא״ש כהרי״ף דנוקשה דרבנן צ״ל תרי גווני נוקשה ודוחק ועפר״ח כאן. וער״מ פ״ה מחו״מ ה״ב משמע מי פירות עם מים הוי חמץ גמור ממש וכרת נמי מיחייב ועמ״מ שם עיסה שנילושה במי פירות אין חייבין כרת ה״ה איסורא לית ביה ולא מוקי ע״י מים ג״כ ש״מ ע״י מים כרת נמי חייב וסבור הייתי לומר דחיליה דהמ״מ ממ״ש בפ״ו מחו״מ ה״ה דיין וחלב ודבש ושמן א״י י״ח דהוי מצה עשירה ושאר מי פירות יוצא עם מים דלאו מצה עשירה הא בלא מים א״י דאין בא לחימוץ וע״כ עם מים מ״ה אסור דאי נוקשה אכתי אין יי״ח ולמה לי לחם עוני ומיהו הר״מ ז״ל פ״ד מחו״מ הי״א בגדים שכבסו בחלב חטה משמע דנוקשה לדידיה ה״ה בלאו ועמ״מ שם דאין צורת החמץ עומדת ועמ״מ פ״ה ה״ב משנת א״ע משמע חומץ האדומי חמץ גמור ע״י תערובות וסובר דמחמיציץ במים עם יין וע׳ תוס׳ ל״ה ב׳ ד״ה מי פירות משמע דמי פירות עם מים כרת נמי מיחייב ועפר״ח. ולפ״ז לש עיסה מים עם מי פירות וספק שהה שיעור מיל צ״ע דאין לעשות ספק דרבנן וה״ה למ״ד נוקשה בטל בששים עמ״א תמ״ז ה׳ צ״ע בזה דמשמע להר״מ ז״ל וסתימת לשון המחבר דלקי מ״ה ובהכרח תרי גווני נוקשה ומיהו כיון דאין כרת י״ל דבטל בששים ולפ״ז מצה טחונה שטגנו בשומן ונמצאת חטה בתוכה אף דיש בו מלח ממים שלנו י״ל נוקשה הוי ובטל בששים ואי״ה לקמן יבואר עוד בזה. וע׳ מנחות נ״ד א׳ תפוח שרסקו כו׳ ומסיק נוקשה הוי ולמ״ש התוס׳ דמי פירות עם מים כו׳ ש״מ דנוקשה הוי ולא כרת ועמ״א א׳ ואי״ה שם יבואר די״ל דמיירי בתפוח חמץ וחריף ולא מים הוי נוקשה. ועפר״ח:

כדי עט״ז בי״ד קכ״ו ס״ו (ט״ס ק״ס) אם יש יין כשר בכלי עליון ובתחתון יי״נ טופח כשמערה נאסר העליון הנשאר ואם יש בו מים רואין כמ״ש המ״א ב׳ ועטרת זקנים ב׳ ועט״ז י״ד שם אות ז׳ בסתם יינם דידן אין צורך ליתן מים (אם לא נגד ודאי יי״נ) ועש״ך שם אות י״א נ״מ בנתינת מים לדידן דליהוי בטל בששה חלקים מים וע״ש קל״ד ס״ה. מ״ש עט״ז דשאור ודבש פוסלין היין עי״ד קכ״ג וש״ך אות ח׳ לדידן דוקא נשתנה טעפו אין אוסר ביי״נ יע״ש:

כתב הח״י אות ה׳ דשמרי יין הוי מי פירות ואין מחמיצין דלא כהג״א פרק אין מעמידין ולדבריו הא דמבואר בי״ד קכ״ג סט״ו דהמחמץ בשמרי יי״נ אסור איירי עם מים ולא הבינותי דכיון דבשמרי יי״נ אין כח לבדם להחמיץ תו הוי זה וזה גורם ועי״ד פ״ז בט״ז י״ג וש״ך ל״ו ובש״ך קכ״ג כ״ח מטעם מחמץ ובשו״ת מהר״ם מלובלין ז״ל קכ״א בשמרי שכר שעבר הפסח והחמיץ עיסה דלא בטיל וראיה מיי״נ ולמ״ש המ״א כאן אות ו׳ דשכר הוי מי פירות וכ״ת מעמיד הוי ליתא דבמנחות נ״ט א׳ (עמ״א א׳) תפוח שרסקו והחמיץ עיסה אי לאו דהוי נוקשה לענין פסח לא הוי מחמץ והרא״ש בע״ז ל״ד א׳ (ע״ש בתוס׳ ד״ה דורדייא) הביא ראיה מתפוח שרסקו אלמא כהדדי נינהו. וכ״ת מי פירות אין מחמיצין אבל שמרים מגוף הפירות מחמיצין הא בורכא ואנן איפכא תנן בירושלמי פרק עשירי דתרומות ה״א מה פליגין במחמיץ במימיו אבל בגופו מותר (מ״ש המפרש שם דהוי נוקשה לא הבינותי דאפילו נוקשה לא הוי) אלמא כשסחט מימיו והחמיץ בגוף התפוח אין מחמץ כלל וע׳ בירושלמי פרק כל שעה. וצ״ל מ״ש הג״א בע״ז בשם רבינו אפרים דף ל״ד שהשמרים הם המחמיצים אפשר עם שאר פסולת המתערבין שם וגם זה צ״ע דזוג״ז אף באיסורי הנאה שרי עמ״א תמ״ה אות ה׳ גם עינינו רואות שמחמיצין עיסה בשמרי שכר והוא חמץ גמור וקשה למ״ש המ״א באות ו׳: