פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנז:ב

דשמא עט״ז כלל כוונתו דלש ב׳ עיסות ובכ״א כשיעור צריך להקיף זה אל זה קצת סמוכים שיפריש מא׳ על חבירו משא״כ כשאין בכ״א שיעור חלה וע״י צירוף כלי הוא דנתחייבו א״צ מן המוקף א״כ מש״ה לא הזכירו כאן מוקף והתוס׳ באלו עוברין מ״ו ב׳ ד״ה הואיל דבסל בעי נגיעה היינו כשיש בכ״א שיעור חלה דבעי מוקף אז צריך סל ונגיעה דלא כהרא״ש דמוקף לחוד סגי א״נ התוס׳ נמי סוברים דאין צריך סל כ״א ה״פ דסל לא מהני ובעי נמי נגיעה וזה בחלת ח״ל דמדרבנן אז יש חילוק בין יש בכ״א שיעור חלה צריך הקפה שיפריש מא׳ על הכל ובין כשאין בכ״א שיעור חלה כ״א בצירוף אז א״צ הקפה ומש״ה חלת ח״ל אוכל והולך ואח״כ מפריש שהיה מעיסה א׳ ועח״י אות ב׳ ומחלת ח״ל דאוכל ואח״כ מפריש לא חיישינן דאישתלי דזכור הוא. משא״כ שיפריש מכל עיסה לבדו ושמא יש בהם שאין חייב בחלה ולא הוי הפרשה ואח״כ בסל יתחייבו ולא יפריש ויאכל טבל וע׳ בפי׳ הרע״ב פ״ב דחלה מ״ד הקפה א״צ נגיעה ומ״מ טמאה וטהורה בעי׳ נגיעה ומשמע אף שיש בכ״א כשיעור ומשמע באין בכ״א כשיעור בעי סל ונגיעה ממש לצירוף שיעור חלה ועתי״ט שם והבן ועיין ר״ש שם ואי״ה באות ה׳ יבואר עוד: