פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנז:א

טוב עט״ז ועח״י אות ד׳ שחותכין משניהם יחד וע״י כן נדבק העיסה יחד אף בעיסה קשה. ועי״ד שם דוקא מין במינו יע״ש בשכ״ה בט״ז וש״ך א׳ ובשכ״ד בט״ז ב׳. ויראה ה״ה צירוף כלי דוקא עמין א׳ הא ב׳ מינים לא וכ״ש הוא מעיסה דהא לת״ק פ״ב מ״ד הסל אין מצרף ומיהו י״ל בעיסה מקפיד הוא משא״כ בצירוף סל אחר אפייה ואין נוגעת מצטרף משמע אף בא״מ מצטרף וער״ש פ״ד מ״א משמע צירוף סל נמי בעינן מינו ודוחק לומר למ״ד בעינן נשיכה עיין מ״ד פ״ב יע״ש וצ״ע. והרע״ב שם פי׳ מין במינו צירוף סל ושוב בכ״מ בפרק ששי מה׳ בכורים הי״ז בשם הרשב״א ז״ל דבסל נמי מין במינו דוקא ויראה ממ״ש הרע״ב שם מטמאה וטהורה יע״ש. וכלי שאין לו לבזבז ספק הוא עכ״מ פ״ו מה׳ בכורים הי״ז וחלת ח״ל דרבנן ספק לקולא וה״ה עתה בחלת א״י עכ״מ שם ובי״ד שכ״ב בש״ך ד׳. ואם הניח מצות בסל ועליונות אינן במחיצות הסל ספק הוי כבסי׳ שכ״ה ס״א בהג״ה ובש״ך ג״ד וט״ז ב׳ ואם לקח מעליונות חלה על כל הסל לכאורה ספק דרבנן לקולא דבעי׳ שמא טבלא שאין לבזבז מצרף הכל עליונות ותחתונות יחד ומחיוב על חיוב לקחה וחכם אחד אמר לי דאין ספק מוציא מידי ודאי כי כבר נתחייב תחתונות בצירוף סל וספק אם הופרש מחיוב עליהם והנה בש״ה כתבנו די״א בדרבנן ספק מוציא מידי ודאי עיין במקוואות טמא שירד לטבול ועי״ד ק״י והנה י״ל ספק חזקת איסור בדרבנן לחומרא בספק מעשה ולא בספק בעיא ופלוגתא דרבוותא כי בשביל החזקה לא ישתנה הדין דמה״ט בשהה מיעוט סימנים עי״ד וכאן אין להאריך ונראה ליטול מהתחתונות בלא ברכה וצ״ע כי שמא יבוא להפריש על מקום אחר ומכסה במפה היינו יניחם במפה וישים מפה זו ג״כ על המצות ואם מונח בטבלא ולמעלה במפה לא עש״ך שכ״ה ה׳ והיינו בחדא מפה מלמטה ולמעלה ואף שבאמצע קצת מגולות מצטרפות הכל כיון שמצדדין מכוסין: