פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנז:ג

ואם עט״ז בב״ח משמע דחלת ח״ל לכתחלה ראוי ליטול חלה וההיא דשמואל בביצה ט׳ מיירי בי״ט ושבת שא״א להפריש אוכל ומפריש למחר. והט״ז פירש דלכתחלה נמי רשאי לאכול ואח״כ מפריש רק הואיל ויודע בשעה שמתחיל לאכול ויש בעיסה כשיעור חלה מ״ג ביצים הוי כאילו הפריש חלה באותה שעה כשנתן דעתו לכך שיאכל ויפריש לאחר מכן משא״כ שכח בעת שהתחיל לאכול וסבור שא״צ ליתן חלה וכדומה ה״א כשנזכר אח״כ בעת שאכל קצת ואין בו שיעור מ״ג ביצים שיצרף בסל עם אחרים דוקא קמ״ל דא״צ בחלת ח״ל משא״כ חלת א״י כה״ג בשכח ואכל טבל ונזכר אח״כ כשאין בפת שיעור חלה צריך לצרף אחרת עמה וצ״ע כעת מנא ליה הא: