פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנו:א

מחוקה עט״ז. הנה במנחות פ״ז א׳ לרבי מאיר ב׳ עשרון הוי א׳ גדוש וא׳ מחוק ולרבנן חד עשרון ומחוק כרב חסדא וכפירש״י ותוס׳ דבין זה וזה לא היה רק עשרון קמח מצוצמם מ״ג בינים וחומש ביצה בינונית תרנגולת אלא שאר המנחות היה עשרון הכלי מחזיק ב׳ שלישי עשרון וגודש תילתא עד״מ ובכהן גדול הכלי גופא מחזיק מ״ג ביצים וחומש ולא היה גודש כלל ובדף צ׳ א׳ כל המדות היו נגדשות וזו של כ״ג נודשה לתוכה כלומר הגודש שראוי להיות היה בתוך הכלי וכר׳ מאיר כמ״ש רב חסדא שם ולשיטיתיה בדף פ״ז ב׳ ויהיה פירוש מחוק לשון הסרה עיין מש״ל והר״מ ז״ל בה׳ כלי המקדש פ״א הי״ו פסק חד עשרון הוי כרבנן ולא ביאר אם מחוק עיין מ״ל שם ובאמת סתם כר׳ מאיר וקיי״ל מחלוקת ואח״כ סתם הלכה כסתם וי״ל מדאמר גודשה לתוכה ולא אמר חוץ מזו שהיה נמחקת (גדוש מחוק פעול נגדש ונמחק ננעל) והר״מ ז״ל בפי׳ המשנה שם זאת לרבי מאיר וענין גודשה לתוכה שניתנין לתוך אותו עשרון בחזק״ה כשהוא מחוק כשיעור שמחזיק עשרון האחד כשהוא גדוש צריך ביאור ויאמר לכאורה כמ״ש הב״י דקמח מחובץ ודחוק יחזיק יותר מאם היה בפירוד וא״כ הוא דעת שלישית שב׳ עשרון גמרא הוא א׳ לכ״ג וא׳ לכל המנחות ושניהם במדה א׳ מחזיק ב׳ שלישי עשרון ועליהם הגודש תילתא אלא של כ״ג כבחוצהו שלא יפול לארץ כפירש״י ותוס׳ פ״ז א׳ דוחק בחזק״ה ומחבץ שיהא מחזיק הכל תוך המדה ולפ״ז א״ש גודשה לתוכה ואמנם זה דוחק לומר שלש מחלוקת ולומר זאת המשנה לרבי מאיר כלומר כפי דרכו ולא רבי מאיר הוא דוחק. ואמנם רב חסדא לשיטתיה דאמר לר״מ ורבנן כל כ״ג מחוק ולרבנן חד ומחוק לשיטתיה ואמר כאן ר׳ מאיר הוא משא״כ אם נאמר לרבנן חד וגדוש לכל המנחות ולכ״ג גודשה לתוכה מחבץ מדוחק הקמח ומתוכן א״ש מתני׳ כרבנן כל המדידות נגדשות חוץ כ״ג היה גודש״ה שלה בהכרח דוחק הקמח ומחבץ לתורה ומש״ה פסק כן בה׳ כלי המקדש כי כן דרכו לפעמים או מצא כך במקום אחר. והנה הרא״ש ז״ל סובר שיעור חלה מ״ג ביצים תבואה ונטחן נוסף הרבה וצריך לגדוש שיהא שיעור חלה מעומר מן עב״י ולפ״ז ה״ה במנחת עשירית האיפה אע״ג דסולת הפירוש עשירית איפה תבואה שיהא נטחן לסולת א״כ כל המדות נגדשות וכ״ג גודשה לתוכה שיהא מחזיק הכלי גופא שיעור הזה א״כ אין ראיה לסתור פי׳ הרא״ש ז״ל ואין זה פי׳ משובש וכאמור ועח״י ו׳ ופר״ח. ועב״ח וצ״ע שם קצת. ואמנם לדינא קיי״ל קמח רק מ״ג ביצים וחומש הן לחלה והן לפסח. ובי״ד שכ״ד כתב המחבר שלא יהא המדה גדושה לכאורה שא״צ גודש לא אזהרה ובפסח שייך אזהרה ולומר דיעשה המדה מחזקת המ״ג ביצים מחוקה לא מחזיק ב׳ שלישים ועם הגודש עשרון כמו כ״ג שלא יפזר ויהיה פחות משיעור וזה יהיה פי׳ דברי הריב״א שבמרדכי וזה דוחק עפר״ח ובח״י ואמנם ל׳ הריב״א שבמרדכי שאין גודשין מדה של פסח כי מאחר שהיא עשירית איפה כל מדה מכ״ג שהיה כמו כן עשירית איפה וגודשה בתוכה משא״כ בכל המדות שהיו נגדשות יראה מבואר כמ״ש הט״ז ז״ל דה״פ דנשי דידן שעושין המדה גופא מחזקת עשרון אסור לגדוש לפסח דהוי מותרת ומחמץ ולקח משל וראיה מכ״ג שהמדה מחזקת עשרון אסור לגדוש כי יהיה ריבה קמ״ח משא״כ שאר מדות שאין מחזיק כ״א ב׳ שלישי עשרון ומש״ה נגדשות מעתה מדות דידן שמחזיק בעצמה עשרון אסור לגדוש וה״ה לחלה חייב בזה השיעור ולא הביא ראיה כלל אם קמח או תבואה כי זה פשוט היה לו וא״ש הכל דלא נילף משאר מדות דראיה רק שאין להוסיף על עשרון כאמור ואתי שפיר קושיית הב״ח זכרונו לברכה דהתם לא היה גודש שלא יפול לארץ דאין מביא ראיה על זה כלל רק שלא להוסיף יותר משיעור ואה״נ אם המדה רק ב׳ שלישי עשרון גודש והנכון יותר להיות מחוקה וז״ש ולא הרגשת״י כלומר לדידיה אין זה קושיא כאמור מה שיש לעיין למ״ד בידי אדם א״א לצמצם וביצים יש גדולים וקטנים י״ל בקל עיין חולין כ״ח ב׳ ד״ה לפי. והנה לחלה ראוי להוסיף אם יש לו לצאת דעת הטור וספק הרא״ש בחלה סי׳ שכ״ד ובפסח יש ליקח מדה מצומצמת מחזיק ערך מ״ג ביצים ולא יותר ויטול חלה אחר כך בצירוף סל ולא תהיה גדושה כלל כי יפזר הקמח וילכלך במים וכ״ש בפסח ואי״ה במ״א יבואר עוד מזה. עיין אות ב׳ מזה: