פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנה:ו

ואפילו עט״ז בלילה ראשונה אם אין לו רק מים שלא לנו יכול לכתחלה ללוש בהם לקיים מ״ע דאכילת מצה ונראה ה״ה ליל ב׳ אף דבקיעין בקביעא דירחא מ״מ כל שני הימים דין א׳ להם וצ״ע דאפשר בזה לא. ואע״פ שמחויב לאכול פת עמ״א קפ״ח אות ט׳ אי מן התורה או מדרבנן יע״ש:

הב״י כי׳ עט״ז צריך ביאור. במרדכי פרק כל שעה סי׳ תקצ״ג מעשה אירע בפסח שחל באחד בשבת וג״ס נפלה התקופה בלילה שלפניו ואף עפ״כ לא חשו ולשו במים השאובים בלילה וכתב רבינו יהודא החסיד דאין להקפיד שומר מצוה לא ידע דבר רע וכולן לא יאפ״ו אלא לצורך מחר דאין י״ט מכין לחבירו גם בליל שני לא יאפו רק לצורך אותו יום דאין מכין לחול. וכפי גירסא זו י״ל דאעפ״כ לא חשו לתקופה שנפלה בליל מוצאי שבת ושאבו מים ביה״ש של מוצאי שבת כדין מים שלנו וסברו דאין איסור דאין כ״כ הכנה בזה בשאיבה ולא שפכו המים ולשו בהן לצורך יום א׳ וכן בליל שני וסוברים כשחל פסח באחד בשבת אופין המצות בליל פסח דלא ליהוי מצה ישינה עסי׳ תנ״ח בט״ז א׳ ורבינו יהודה החסיד לאו לפליגי אלא אמר דשפיר עבדי שלא שפכו המים דשומר מצוה כו׳ וזה לשון הב״י ודבר פשוט הוא שהוא כאומרים כשחל בא׳ בשבת אופין בליל פסח דאי אופין מע״ש לא שייך הא ואף לאומרים דאופין בליל פסח יש לתמוה למה לא שאבן מערב שבת ואפשר ס״ל כה״ג לא חשיבי מים שלנו ואכתי קשה שאע״פ של״א היה נופלת התקופה בליל ה׳ שלפניו היאך היה מותר לשאוב בשבת לצורך י״ט וא״ת שאיבה דלא טירחא כולי האי שרי א״כ כי נפלה תקופה בליל ה׳ שלפניו מה הוי היה להם לשאוב בע״ש ביה״ש. ועוד יש לתמוה בנפלה בתקופה בליל ה׳ שלפניו מה הוי הא כיון בשעה שלשין אין שעת התקופה ועוד דלא חיישינן כ״א בשותה מהן בשעת התקופה ואפשר כל שהיה בתלוש בתקופה מזיק אח״כ עכ״ל. והדברים קשים להולמם אם הגירסא בליל ה׳ שלפניו ואמנם אם הגירסא בלילה שלפניו (וטעו והרחיקו אות ה׳ מן בליל ועשו עליה קו) או אפשר לפרש דברי הב״י כך שהתקופה נפלה בלילה שלפניו במוצאי שבת כי פסח ביום א׳ שפיר קרי לילה שלפניו מוצאי שבת ושאבו המים ביה״ש מוצאי שבת עם שקיעת החמה כמ״ש הב״י בריש הסי׳ לדעת ר׳ אליעזר ממי״ץ וז״ש דפשוט לאומרים אופין בליל פסח עצמו כה״ג דאי לאופין בע״ש אחר חצות ל״ש הא דכבר שאבו בליל ה׳ השייך לששי ואפו כו׳ וסוברים ג״כ כהר״א ממי״ץ דאם שאבן סמוך לשקיעה מותרין מיד וא״צ יב״ש דלא כר״ש ורבינו יהודא החסיד אמר שפיר עבדו דלא שפכו שומר מצוה כו׳ והקשה הב״י אמאי לא שאבן מע״ש ביום מלשאוב ביה״ש מ״ש ותי׳ כה״ג סוברים דאסור כל ששאבו ביום אין תקנה בשהייה יב״ש (ומ״מ קשה היה לשאוב בליל ה׳ השייך לששי ביה״ש מלשאוב ביה״ש מ״ש) והקשה עוד היה להם לשאוב ערב שבת בין השמשות דקיל טפי ולא מוצאי שבת ביה״ש דאיקבע איסורא וכעין הצ״ע שכתב המ״א בשמ״ב שבות ל״ג ביה״ש אם דוקא ע״ש לא מ״ש יע״ש ולפ״ז נראה שצ״ל ואכתי קשה שאע״פ שהיתה נופלת התקופה ולמחוק מלת של״א. ואמנם חלילה וחלילה לי להגיה ולמחוק מלת של״א:

אמנם דברי הב״ח ז״ל צ״ע קצת כי הוא ז״ל נמי מפרש שהב״י היה הגירסא לפניו נפלה התקופה בלילה שלפניו דהיינו מוצאי שבת כמ״ש כאן ואמנם מ״ש שם והיו צריכין לשאוב מים לצורך ליל ב׳ דפסח ואף דאין י״ט מכין לחבירו ראוין הם גם לי״ט א׳ צ״ע קצת דמשמע ששאבו והמתינו יב״ש א״כ ליל א׳ דפסח מניין היו להם מים וע״כ ששאבו ביה״ש של ליל ה׳ השייך לששי היה להם לשאוב גם ליל ב׳ ועוד למאי דמסיק כל בתלוש מזיק להם מים על יום א׳ וא״כ היה נראה לפרש ששאבו מים ליום א׳ דפסח אחר ביה״ש מוצאי שבת מיד בתחלת הלילה קודם מעיינות רותחין כר״א ממי״ץ ולשו מיד כמשמעות הטור שם. והקשה הב״י דמה איריא דנפלה התקופה בלילה שלפניו היינו ביה״ש מוצאי שבת ואף עפ״כ לא חשו ושאבו מיד אחר שקיעת החמה ולשו מיד כר״א ממי״ץ דאלו לא נפלה התקופה ביה״ש מ״ש היו שואבין ביה״ש מ״ש כדין מים שלנו לכתחלה ביה״ש ממש. ורבינו יהודה החסיד חולק ואמר שלא יפה עשו דהיה לשאוב ביה״ש מ״ש דשומר מצוה כו׳ והקשה הב״י דכיון של״א נפלה התקופה היו שואבין ביה״ש מ״ש עתה נמי היו לשאוב ביה״ש ערב שבת כיון דלא שאבו בשעת התקופה אין מזיק ע״ז תי׳ כל בתלוש מזיק ע״כ המתינו לאחר שעבר התקופה. והט״ז לא הונח לו בזה מכמה קושיות וכמ״ש. ע״כ פירש בדרך אחר. ואמנם הגירסא במרדכי בליל ה׳ שלפניו וברוקח הגי׳ בליל י׳ י״ל חדא הוא פעמים קורא ליל ה׳ ליל אורתא דה׳ השייך ליום ששי כו׳ וכמ״ש רמ״א בליל ה׳ עמ״א אות ד׳. ומ״ש בשבת ט״ס דמוכח לכאורה אפו בע״ש אחר חצות כבסי׳ תנ״א והתקופה בליל ה׳ השייך לששי ולא חשו שהיו מים בתלוש בתקופה ולא שמו ברזל ור׳ יהודא החסיד אמר דיפה עשו דהא מסיים במעשה דמרדכי וכולן אפו רק לליל א׳ והיינו במ״ש לא בע״ש ופסח ביום א׳ היה וט״ס דמוכ״ח הוא:

והט״ז ז״ל פירש דהגירסא במרדכי ונפלה התקופה בלילה שלפניו היינו בליל ש״ק ומ״ש לפני״ו ממש כי להב״ח לפני״ו היינו של יום א׳. וא״ש עם גי׳ רוקח בליל שני היינו השייך לש״ק. והיו מסופקים מחמת התקופה שנפלה אחר ביה״ש איך לשאוב מים בשעת התקופה סכנה ואף עפ״כ לא חשו לתקופה ולשו במים השאובין בלילה כלומר שאבו מים בלילה ממש אחר התקופה וכתב רבינו יהודא החסיד שפיר עבדו כו׳ ע״ז הקשה הב״י ואכתי קשה איך תליא בתקופה בלא תקופה איך שרי לשאוב בליל ש״ק לי״ט וכ״ת דלאו טרחא שרי רק מחמת התקופה שנפלה בליל ש״ק נסתפקו ולא חשו לתקופה ושאנו בליל ש״ק היה להם לשאוב ביה״ש ע״ש יותר טוב כדין ממש לכתחלה ולא לעבור על הכנת התקופה כו׳ ותי׳ אחרון רק על קושיא אחרונה כו׳. ודע שמלת ולשו במים השאובין בלילה י״ל מלת בלילה היא הפסק בין מלת השאובין וה״פ השאובין ביה״ש כדין לשו בלילה בליל פסח. והט״ז גורס במרדכי פסח ביום א׳ וגם נפלה תקופה בלילה שלפניו כלומר בליל שלפני פסח יהיה בש״ק או ביום ה׳ וברוקח מפרש בליל ו׳ ש״ק אלא שאין נ״מ רק שאבו כדין בליל ה׳ כמבואר בהג״ה ס״א ואפו בליל פסח סוברים כה״ג אופין בליל פסח ממש עסי׳ תנ״ח ואע״פ שהיו המים בתלוש לא חשו ואפו בהם ואמר ר״י החסיד שפיר עבדו ולק״מ כל הקושיות היינו מ״ש הב״י בשבת איך שאבו כו׳ אבל הקושיא שאין מזיק סוברים בתלוש מזיק ובשבת ודאי בליל ש״ק אין לשאוב כמ״ש הרוקח דהוי כממלא לגינה עסי׳ של״ח (ויש ט״ס בדפוס וצ״ל הגי׳ בלילה שלפניו ובשבת אי״ן לשאוב) ואי קשיא מה שייכות וג״ם נפלה התקופה א״נ חל פסח בשאר ימים והיו תלוש לשו בע״פ אחר חצות י״ל אדרבה מלת וגם מורה כט״ז דאי הפירוש ששאבו בליל ש״ק אחר התקופה חדא הוא היל״ל חל פסח בא׳ בשבת ונפלה התקופה וג״ם משמע ב׳ דינים הם וכאמור. ומיהו ביה״ש ליל שבת י״ל שבות בה״ש במקום מצוה עמ״א ד׳ רק בשבת אין לשאוב ועא״ר י״ז מסכים לפירוש הט״ז והשאובין בליל ה׳ היינו ביה״ש וקצת טעו ואפו ביום היינו עש״ק משום דחביבא מצוה בשעתה ראוי במ״ש: