פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנד:ד

במצה עט״ז עפר״ח ד׳ וח״י אות ה׳ המוציא מצה מרה״י לרשות הרבים ואכלו יצא כ״מ בירושלמי דאין זה מצוה הבאה בעבירה דבלא עבירה נמי מצי לקיים מ״ע יע״ש. ואם מותר לו למי שהוציא לאכול הראה הח״י לשי״ח וש״ז. ושם בשי״ח כתבנו בעשה ישראל איסור דרבנן משמע בלבוש לערב כדי שיעשו ובא״ר שם אות ד׳ ושם כתבנו מזה. ואפשר בהוצאה מרה״ר לרה״י וכדומה צ״ע בזה. ומשמע אם אפה מצה בשבת ואכל למ״ש א״י בה דהוי מה״ב ואפשר דמכל מקום היה יכול לאפות לערב:

הנה מי שאכל מצה של איסור דבריהם א״י בה דהוי מה״ב כמו חלת ח״ל וכדומה עיין פסחים ל״ה ב׳ והנה לר״ש שם אף שאין לו כ״א מצה של טבל א״י בה משא״כ לדידן דאיסור חע״א בכולל יוצא בה רק כשאין לו מצה אחרת כ״א זו י״ל דיוצא בה הא כשיש לו מצה אחרת א״י בה דהוי מה״ב ומיהו בתוס׳ קידושין ל״ח א׳ ד״ה דאקרוב מבואר דא״י דעשה לא דחי לל״ת דלפני הדבור או מדרבנן כזית ראשון אטו כזית ב׳ יע״ש ומ״מ באיסור דבריהם י״ל דהוי גזירה לגזירה ולתי׳ א׳ י״ל כל דבד״ת לא דחי ה״ה בדבריהם העמידו עמ״א תמ״ו ב׳ ובר״מ פ״ו מחו״מ ה״ז כל שאין מברך בהמ״ז א״י בה היינו אף באיסור דרבנן י״ל שיש לו מצה אחרת דהוי מה״ב. ואפשר אף יין ד׳ כוסות או מרור דרבנן כה״ג אתי עשה דרבנן ודחי לל״ת דרבנן כמ״ש המ״א בתמ״ז אות ב׳ ובעידנא מקרי וגם יכול לאכול כזית ורביעית בב״א עיין בירושלמי ובסי׳ תע״ה אי״ה יבואר עוד. ועי״ד קי״ט בחשוד שאין מתארחין אצלו בפסח כה״ג ואין לו מצה אחרת מהו וצ״ע.ואי״ה בתע״ה ותפ״ה אבאר עוד: