פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנה:א

אין עט״ז והעלה כל שיש לו ספק אחר כו׳ ועמ״א א׳ הסכים לפירוש הב״י וד״מ בפי׳ הב״י שבב״י כל שנשאבו בלילה אף בתחלת הלילה מיד אסורים ואין תקנה וכ״מ בטור קצת. והרוצה לצאת כל הדיעות יראה לשאוב ביה״ש ממש:

והנה רש״י פסחים מ״ב א׳ ד״ה שלנו פירש בימי ניסן ימות הגשמים וחמה מהלכת בשיפולי הרקיע ומעיינות רותחין לפיכך מלינן עכ״ל הנה מבואר הטעם דביום חום השמש מכה עליהן שחמה הולכת בשיפולי רקיע סמוך למים ובעי צינון יב״ש שיעור לילה בינונית (בניסן יום ולילה שוין) והנה לא פירש באם שאב באמצע לילה אפשר יהא מותר לאחר שש שעות משנתלשו וכולן כתבו לרש״י הן ביום או בלילה בעינן יב״ש בתלוש וא״י מנ״ל הא ועוד טעמא ואולי בלילה חמה מהלכת תחת הקרקע וזה לא נזכר ברש״י ואפשר מרתיחת היים איןמתקררין עד שיהיו בתלוש יב״ש וע׳ לבוש וע׳ ברא״ש לרש״י יש להקל במי נהרות טפי ולא הבינותי לפי מ״ש רש״י בגמרא אין לחלק בין באר לנהר ולאידך פירושא דחמה מהלכת תחת הקרקע בלילה יש להקל בנהר שהמים רחוק ממקום הנביעה מתקרר בקרקע ועב״י ומ״א ו׳ משא״כ לרש״י ולפ״ז צריך לומר שרש״י בתשובה פירש כר״א ממי״ץ גם מה שכתב הרא״ש שבניסן אין מהלכת במים עיין פסחים צ״ד ב׳ וצ״ע מ״ש רש״י דביומי ניסן חמה מהלכת בשיפולי רקיע והא בצ״ד מבואר דבימי ניסן כו׳. והנה לחשש שבלילה החמה מהלכת תחת הקרקע כדעת חכמי א״ה כדאיתא בפסחים צ״ד ב׳ סוברים קצת מהפוסקים דאין תקנה כל שנשאבו בלילה שהוחם כו׳ ובנ״ץ אות א׳ נתקשה בזה דא״כ אין לך מים שכשירים ללוש בהם דהא אתמול היו מחוברין בקרקע בלילה והוחמו בחמה כו׳ והנה י״ל כל שהיו יב״ש בקרקע ביום מחוברים נתקררו וכמ״ש במ״א אות א׳ גם יש לומר שואב בלילה באותו רגע שמתנועע מתחמם בתנועתם ג״כ אין קושיא ממה שהיו אתמול מחוברין בלילה ואי״ה במ״א א׳ וי״א יבואר עוד ומחלוקת חכמי ישראל וחכמי א״ה מבואר בפסחים צ״ד ב׳ כי לחכמי ישראל שקיעת החמה הוא שמתחיל החמה לשקוע בעובי רקיע ושיעור הילוך תוך עובי רקיע הוא שיעור שעה פחות חלק ארבעים משעה שהוא נ״ח מנוטי״ן וחצי ואחר כלות זה השיעור מתחיל בין השמשות שהוא י״ג מנוטי״ן וחצי ובין הכל שעה וחומש שעה כמבואר וכמו שהאריך המנחת כהן בספר מבוא השמש מאמר שני פרק שני דף ל״ב א׳ ולחכמי א״ה ענין השקיעה הוא שמתחיל לשקוע תחת האופק והילוך עובי הארץ הוא השקיעה ואח״כ בין השמשות כמ״ש לעיל ומ״ש הט״ז תחת הרקיע ט״ס וצ״ל תחת הקרק״ע כחכמי א״ה וכ״ה בב״י ועיין לבוש ס״א כתב י״א שהמעיינות רותחין לעולם וזהו לפירש״י וכבר כתבנו מזה. והירא להיות יוצא כל הדיעות ישאב ממש בין השמשות שהוא זמן י״ג מנוטי״ן וחצי לאחר שעבר שעה פחות חלק מארבעים משעה מתחלת השקיעה וילוש בהם לאחר אור הבוקר ודוקא שעבר בתלוש יב״ש שלימות הא לא״ה כבשנת העיבור דלפעמים אין הלילה ארוך אסור ללוש לאור הבוקר עד שיעבור יב״ש שלימות לחוש לדעת רש״י דיב״ש שלימות בעינן וכן אם הלילה ארוך יותר מיב״ש אסור ללוש קודם אור היום לחוש לדעת ר״י בר נתן כאמור ועב״ח ואי״ה באות ב׳ ובמ״א יבואר עוד: