פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנב:יא

ויגיעו עט״ז ע״ז ע״ו משמע אם הכניס הכלי (ט״ס החמ״ץ) תוך יורה שוב וכדומה צריך הגעלה ג״כ ליורה שיהא נגעל השפה ולא מועיל גדנפא דל״ש ככ״פ בניצוצות דהא הכניס משפה ליורה ובזה היה מהני ס׳ עד הלילה אלא הטעם דצד החיצון לא נגעל כמ״ש בתנ״א כ״א בבוכיא ועמ״א אות י״א. ועב״ח סי״ד אף יורה שבלע פ״א איסור צריך גדנפא ול״ת דוקא שימש כל השנה כו׳ יע״ש:

כתב הב״י כו׳ עט״ז הנה סובר כמ״ש באות ה׳ וז׳ דנט״ל אין לסמוך להתיר לכתחלה אם לא בסניף דאין ודאי שבלעו הכלים ממי הגעלה דטרידי וא״נ בלעו הוי דיעבד ושרי נט״ל או נ״ט בר נ״ט דהיתרא משא״כ היורה אין ספק דבלע ודאי ממי הגעלה ששוהה שם ול״ש טרוד אין לסמוך לכתחלה אף קודם ה׳ ולומר די בהגעלה תחלה רק סוף ג״כ ועמ״א אות א׳ קודם ה׳ יש שלש נ״ט דהיתרא ושם כתבנו מזה. ומשמע אף קודם איסור אין להגעיל ב״פ הכלי. ויורה אם מגעיל סוף די קודם זמן איסורו. ומ״ש לפעמים שיש איסור בפליטת הכלים לכאורה להגיה שאין איסור שהיו הכלים אב״י וא״כ הוי דיעבד אפ״ה ראוי שיש להגעיל היורה בסוף ג״כ. ומ״ש בשם הב״ח דהחמיר קודם ה׳ להיות אב״י ומיהו אם שכח והיו ב״י מותר קודם שש ומ״ש דיעבד אין אוסר בפסח י״ל אם נא הגעיל היורה בסוף וכלים ב״י וקודם ה׳ לא נאסר התבשיל נפסח דקיל משומן בתמ״ז ס״ה ועמ״א כ״ו ושאני כאן דשלש נ״ט ועדיין היתר הוא ועמ״א א׳ בזה קדירה ששופכין עט״ז נוהגים לשטוף במים קרים ודיעבד אין איסור ועח״י:

אמר ההדיוט הכותב ראיתי לכתוב קצת סדר ודיני הגעלה בקצרה

דיני וסדר הגעלה בקצרה

דע שש מדריגות יש בכללן ובפרטן אתה מוצא יותר:

א ליבון הוא המעולה מכל ויש שלשה מינין. המין הא׳ מלבנו עד שיסיר קליפתו או ניצוצות נתזין הימנו ודא ודא א׳ כבסימן תנ״א ס״ד עב״י שם וי״ל אי נתערב כלי הצריך ליבון בב׳ היתר די״ל דבטל הוא ול״ד להגעלה דשינ״מ משא״כ ליבון נפסד קצת בזה ולשמא חייס לא חיישינן בהפסד מועט מ״מ לא דשיל״מ או דמי להפסד עצים עמ״א תמ״ז מ׳ ובש״ך י״ד ק״ב אות ח׳ ואם כן אף הגעלה א״צ דאין פועלת וליבון זה אף תוך פסח שרי וגם א״צ להעביר החלודה כי האש יבער הכל ולטבילה מ״מ חוצץ עט״ז תנ״א ז׳. המין הב׳ ליבון שאם קש נשרף עליו וזה הוי רק כהגעלה כבסימן תנ״א ס״ד וס״ה ומ״מ י״ל דעדיף מהגעלה והמעיין בב״י תנ״א הביא הגמי״י פי״ו ממ״א בשם ה״ר אביגדור דסגי בהכי דאל״כ טרפי״ד מתקלקל יע״ש וסובר מבשר לחלב איסורא מיקרי ול״ד לניתר עפר״ח י״ד צ״ג ד׳ א״כ אף למ״ש המרדכי דליבון כ״ה כהגעלה ועדיף מיניה ובשר לחלב היתרא מיקרי וכמ״ש בתק״ט ס״ה א״כ היכא שיש ספק אי בעינן ליבון או הגעלה ולבנו בקש נשרף י״ל בדיעבד וזה נראה דעת הר״ב בתנ״א יע״ש. והמין השלישי ליבון שנתחמם עד שיס״ב מב׳ עבריו ימ״מ אין קש נשרף בו זה הוי רק כהגעלה וגרע מיניה קצת דאלו בקש נשרף מהני אף לכ״ר ששימשו על האש והעלה רתיחות וליבון חימום שיס״ב לה מהני רק בכ״ש ששימשו בהוסר מאש וגם זה צ״ע ובתנ״א ותנ״ב דברנו מזה. וליבון שקש נשרף מהני לסדק ומשמע ה״ה לחלודה די במקום ההוא ליבון קל שקש נשרף לבד עסי׳ תנ״א ס״ד וס״ה:

המעלה הב׳ הגעלה בכ״ר פחותה מליבון ויש בו כמה מינין. א׳ כ״ר ששימשו על האש והעלה רתיחות ככ״פ כבסי׳ תנ״ב ס״א בהג״ה. הב׳ ששימשו בהוסר מאש ככ״פ ודי בכך ובזה אפשר ליבון. הג׳ יועיל וצ״ע כמ״ש בסמוך. וכ״ר שעמד על האש ולא היה יס״ב והיה בו חמץ לכתחילה ראוי להגעילו עש״ך י״ד ק״ה ה׳ בשם רש״ל ובפריי שם ודיעבד אין אוסר:

יש בהגעלה מה שאין בליבון דכלי נחושת מפסולת ליבון אסור בהו דפקעי והגעלה מותר כבסי׳ תנ״א במ״א אות ל״א ובי״ט הגעלה אסור וליבון קל כההוא דטרפי״ד בתק״ט שרי. ומבשר לחלב אם הועמד יורה שאב״י על האש ותוחב שם כלי בשר והוי כמו מדלין בדלי טמא בי״ט צ״ע אם מותר ואי״ה בתק״ט יבואר:

המדריגה ומעלה הג׳ עירוי מכ״ר פחותה מכ״ר ויש בו ב׳ מינין. א׳ עירוי שלא נפסק הקילוח וכפי תשמישו כך הכשירו וב\י׳ד סימן ס״ח בש״ך ל״ג ובט״ז הארכנו בכלי נחושת ע״י עירוי ומזבחים צ״ו ב׳ וצ״ז א׳ וב׳ והנה לקושיית הש״ך שם י״ל דעירוי מפליט ומבליע עכ״פ בכולו דלח גרע מכלי שני להרשב״א ז״ל עסי׳ ק״ה בט״ז ד׳ א״כ י״ל קרא מסייע ואם בכלי נחושת בושלה ומרק ושטף במים למה פרט דוקא נחושת משאר מתכות אלא אעירוי דכ״ח קאי דבמתכות אין די במריקה עירוי כמריקת הכוס לערות ולשפוך מיד אלא צריך שישהה שיעור פליטה כמ״ש בטור והמחבר בתנ״ב ובכלי נחושת די כמריקת הכוס ויערה וישפוך מיד כי לא בלע כ״א כ״ק וכן אם תחב נחושת לכ״ר שהוסר מאש די בעירוי פנים וחוץ ואם שימש בו אח״כ ע״י עירוי לא נאסר כי יש ששים נגד קליפה כבסימן קמ״ה בי״ד ואם בישל בו אח״כ י״ל לשער ששים נגד ב׳ קליפות והבן וקשה מ״ש בזבחים צ״ז אותה ולא תרומה אמאי ומאי קושיא דמ״ה כה״ג שרי בתרומה בעירוי לבד תרומה לבשל אח״כ חולין דיש ששים נגד הקליפה וקדשים גזירת הכתוב הוא וכה״ג אף למ״ד אין מבטלין הוי כה״ג דרבנן שאין כוונתינו לבטל רק לבשל ועי״ד צ״ט ס״ז והבן. ובתרגום יונתן וישתכן בגרגישתא אפשר מין אדמה שמשיר כ״ק וזהו ענין מירוק לטוש וזכוך עמ״נ כסכין שפה וטהורה בי״ד קכ״א ואין להאריך ועירוי שנפסק הקילוח וכבר התבאר בי״ד ס״ח בפריי וכאן להלכה קיי״ל אף כ״נ כשאר כלים. ועש״ך י״ד ק״ה ה׳ ולשיטתיה הקשה יע״ש עיין שבת נון ובא״ח שכ״נ ס״ט גרתקין יע״ש וזה פי׳ גרגישתא לענ״ד:

המעלה הד׳ כ״ש כתשמישו הכשירו ודיעבד אם שימש בכ״ש בלא הכשר בתמ״ז ס״ג וטוב להחמיר משמע דיעבד בה״מ אין לחוש והמ״א בתנ״א ג׳ הניח בספק קצת ובש״ך י״ד ק״ה ה׳ החמיר בצונן לחם כ״ק אף שאין יס״ב ומ״מ אפשר דאותה קליפה אין אוסרת דיעבד ועסי׳ תס״ז במ״א ל״ג:

הה׳ כלי שנבלע שלא ע״י אור ויש בו ב׳ מינין א׳ חמי טבריא ולכאורה ספק הוא אי דינן כחמי האור הו כחמי חמה עיין ע״ש ובשבת ל״ט פלוגתא דרבנן ורבי יוסי ומשמע דחמי חמה הן. וכלי שבלע אסור ע״י חמי חמה הלא בשי״ח ס״ג דתולדות חמה מבשל הוא כ״ש דמבליע אם יס״ב ומ״ש הב״י חמי טבריא כרותחין לענין בליעה ה״ה חמי חמה. ומ״מ אין להגעיל חמי כבריא בחמי חמה שזה ספק באפשר. ומיהו אין לעשות מזה ס״ס או ספק דרבנן לקולא אם הגעיל כלי חמץ נט״ל בחמי טבריא ושימש בפסח לומר ספק דרבנן לקולא:

המדריגה ומעלה הששית כלי שבלע שלא ע״י חמץ כלל יש בו ב׳ מינין. המין הא׳ כבוש ויש בו ג׳ אופנים הפן הא׳ כבוש מעל״ע בולע בכולו ואין מגעילין ע״י עירוי כ״א בכ״ר ואף בהוסר מאש באפשר. הב׳ כבוש בחומץ כדי שיתן ע״ג האור וירתיח ובמחלוקת שנויה עש״ך י״ד ק״ה ב׳ ופריי שם. הג׳ כבוש בציר מליחה וע״ש. והנה להגעיל זה בחמי טבריא יראה שאין להגעיל. המין הב׳ כלי שבלע איסור ע״י מליחה נאסרת כ״ק לבד עי״ד צ״ה בש״ך י״ג י״ד ואפ״ה אין להגעיל ע״י עירוי כי עירוי ספק הוא ולחומרא והלכך לקולא לא כ״כ בפריי וכאן בא״ח ומ״מ צ״ע כי עירוי ספק אם מבשל אבל מפליט ומבליע כ״ק דאל״כ איך יתורץ ההוא דזבחים צ״ז ב׳ אותה ולא תרומה ובפריי לי״ד ס״ח כתבנו מזה וכאן אין להאריך:

יש כלי שני שמדינא מפליט ומבליע בכולו עי״ד סימן ס״ט בש״ך אות ל״ז וט״ז כ״ב בחריף ועסי׳ תנ״א ושם משמע בה״מ לצדד להקל וי״ל נהי שאין מבשל מ״מ מפליט ומבליע:

כלי חרס אין תקנה כ״א בליבון כבשונות לא תנור דחייס דלמא פקעי. ואם נשתמש בצונן מעל״ע עסי׳ תנ״א סכ״א יע״ש ולאיסור דרבנן אנו אין לנו אלא חלת ח״ל ובישולי עכו״ם עי״ד סימן קי״ג סי״ו מגעילו ג״פ חרס הא שאר דרבנן לא יע״ש. מ״ש בתרגום יונתן גרגישתא מצאתי אחר כך בביאור פירוש קצת כמ״ש יע״ש: