פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנא:יז

צריך עט״ז צ״ע לי דבריו הקדושים דבי״ד קכ״א ס״ו (ט״ס קכ״ח) פירש הט״ז אות ז׳ מ״ש הטור כאן כל ידות צריך הכשר מטעם שמוליך בליעה בכולו ולא מפליט מכולו. וכ״כ הש״ך שם אות ח״י דל״ק מה שהקשה הב״ח כאן סי״א דברי הטור אהדדי דלכתחלה צריך להכשיר אף הידות יע״ש וא״כ למאן קשיא ליה להר״ב הרי מתיר דיעבד והמחבר שם מחמיר אף דיעבד דכ״מ מוליך בליעתו בכולו ואין מפליט מכולו בחם מקצתו גם שם להלכה החמיר הט״ז כהמחבר וכהרשב״א ז״ל דבכלי מתכות אם חם מקצתו מוליך בליעה בכולו ולהכשירו אין מפליט מכולו ואף דיעבד יש לאסור יע״ש. וצ״ל דשם הדר הט״ז ממ״ש כאן וכאן סובר דהטור אף לכתחלה סובר די להכשירו במקצת כבכ״פ וכאן צריך לכתחלה להגעיל כל ידות הכלים אף עץ שמא נשפך עליהם רותחין חמץ ולכך די בעירוי ככ״פ. ומיהו שם משמע דסובר דהר״ב מכשיר לכתחלה להגעיל מקצתו ע״ז תמה דלמה היקל אבל דיעבד מודה דדי בהכשיר מקצתו בכלי מתכות אם לא שימש בכולו ככ״פ ואי״ה במ״א כ״ד יבואר עוד. ובסכין החמיר דיעבד אם לא הכשיר הקתא דמבואר בס״ג ופסחים למ״ד ב׳ אידי ואידי הלהב וקתא ברותחין ואף הקתא של עץ ונתחב בברזל של להב אפ״ה צריך הקתא הגעלה ובעץ ודאי חם מקצתו ואין חם כולו דתשמישו תדיר ונוגע כמה פעמים בחמץ חם בלחם וכדומה א״כ אף דיעבד שלא הגעיל הקתא ונגע בפסח אסור משא״כ שאר ידוח אין להחמיר בספק שמא נשפך עליהן חמץ. ומיהו אם ספק נגע עתה בקתא בבשר או לאו י״ל נט״ל בפסח חומרא הוא וספק דרבנן לקולא עי״ד קי״א בש״ך אות ג׳ ובצ״ד לענין תחיבת כף ומ״מ יש לצדד כאן בספק:

והנה להרשב״א ז״ל שם בקכ״א דכלי מתכות חם מקצתו חם כולו ומוליך בליעה בכולו ולא יפליט מכולו וההוא דקתייהו בטינא ומתכת התחוב בקתא הביאו הט״ז בי״ד קכ״א ז׳ דנקלש ע״י ליבון הלהב ומהני אח״כ הגעלת הקתא פועלת מעבר לעבר אף המתכת שבתוך הקתא יע״ש:

ואם סכין וקתא ברזל והכשיר הלהב ולא הקתא ונגע בפסח בלהב בחם ויודע שלא נגע בקתא כלל יראה דאין לאסור וכמ״ש בצ״ד ס״א ובצ״ה ס״ד וכמהר״ם מ״ץ ז״ל שהביא הש״ך בקכ״א אות יע״ש. ואפשר חמץ במשהו צ״ע:

נמצא שלוש מדות בסכין. א׳ סכין שהלהב וקתא מתכת אם תשמישו בחמין מגעילו בחמין תשמישו ע״י אש כלחם ופאנקוכי״ן (עמ״א אות ו׳) ליבון ואם הכשיר הלהב לא הקתא ואח״כ נגע בקתא בהיתר חם לכ״ע אסור שהרי אף הר״ב אמר כן בי״ד קכ״א ס״ו אם שימש בכולו וסכין הוי כידוע כמ״ש הט״ז וא״ר אות כ״ו ועח״י אות מ״ם ולמ״ש א״ש והיינו כשידוע שנגע אח״כ בהיתר בקתא. וגדולה מזו אם תחב אח״כ הסכין בעץ והגעיל כך ואח״כ הסיר העץ ונגע במתכח בהיתר אוסר אף בצלי דומה לטלאי בסי״ב אבל נגע עם העץ בצלי חם אין אוסר וכמ״ש הש״ך בי״ד ק״ה אות כ״ב וכ״ג מכלי בלוע יוצא בלא רוטב רק כ״ק והעץ מפסיק אבל תחב לרוטב עם העץ אוסר כי המתכת שבתוך העץ לא נגעל כטלאי. ב׳ סכין היתר שנגע בלהב באיסור חם לרוטב לכתחלה ראוי להגעיל כולו ודיעבד אם לא הגעיל כלל ותחב הקתא להיתר אין אוסר וכההוא דצ״ד ס״א שא״צ לשער כ״א מה שתחב אף במתכת דאין מוליך בליעה בכולו כמ״ש הש״ך שם אות ג׳ וה״ה דאין מפליט מכולו. ואף שי״ל בהיתרא ודאי נגד מה שתחב א״א לצמצם רק מעט יותר תו הוי נ״ט בר נ״ט דממקום למקום בכלי פשיטא דהוי נ״ט בנ״ט והוקלש מ״מ בצ״ח ס״ד אף כף איסור קיי״ל כן ועמ״א כ״ד משמע אם נתחב אותו מקצת שלא נגעל אוסר י״ל זה באיסור משא״כ בכ״ח היתרא בלע וממקום למקום הוי יותר מנ״ט בר נ״ט דלכתחלה נבלע במקום א׳ ואח״כ למקום הב׳ ועדיין היתר וי״ל שמתפשט בב״א וז״א וכאמור ואי״ה שם יבואר עוד:

הג׳ בסכין שחתך בשר אף על הטעלי״ר מלבד גוש י״ל דוחקא אוסר בכ״ש עט״ז י״ד צ״ד י״ד וכ״ש למאן דמחמיר שם גוש בלא דוחקא ואין להאריך כאן ואי״ה במ״א אבאר עוד. ועש״ך י״ד צ״ד כ״ח מן הסתם דרך לחתוך בכל הלהב חוץ הקתא ע״ש ה״נ כאן בזה:

אעתיק מ״ש בפריי לי״ד קכ״א בש״ך י״ו בכת״י קשיא לי להרשב״א ז״ל דחם מקצתו חם כולו במתכת להבליע לא להפליט אף שלא שימש רק במקצת וכדמוכח מסכינא דפסחא הובא בב״י שם א״כ יורה דמר עוקבא ע״ז ע״ו א׳ דגדנפא מה בולעו בניצוצות פרש״י שם והא בולעו ע״י אור חם מקצתו חם כולו ופולט ע״י ניצוצות ונהי מבשר לחלב י״ל דהוקלש או ממש נ״ט בר נ״ט הא שם קאי אמתני׳ בלוקח מעכו״ם ול״ד לסכינא דפסחא: