פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנ:א

יאמר עט״ז הביא מ״ש הב״י מי שקנה חוק הכומרים דנראה שא״צ שיאמר כלל ואפ״ה פסק בש״ע להחמיר לכתחלה ודיעבד שרי בלא אמירה ועמ״א ב׳ אבל הט״ז סובר להלכה דכל היכא דהלוה לעכו״ם סך מעות והתנה על זמן עד שנה וכדומה שלא יוכל העכו״ם לסלק הקרן תוך הזמן דאז זכה הישראל בתחלת הלואה בככרות של כל השנה צריך שיאמר בתחלה דבעד שבוע של פסח יתן לו מעות ולא מהני מה שמתנה קודם פסח וכבסי׳ רמ״ה ס״א דבעי שיתנה תחלה וה״ה חוק הכומרים כיון דלא מצי לסלוקי ליה בכל השנה צריך שיתנה תחלה משא״כ אם בכל שבוע יכול העכו״ם לסלק למלוה הקרן א״כ כל שמתנה בתחלת השבוע הוי כהתנה מעיקרא ושרי ואי״ה במ״א יבואר שיש לחלק בין ההיא דשבת לכאן גם לא קנה הישראל בתחלת הלואה כל הככרות של כל השנה דישראל מעכו״ם משיכה בעינן ואף ישראל מישראל י״ל כיון דמדרבנן בעי משיכה י״ל דאין עובר ב״י ועוד דשלב״ל הוא. ומיהו היכא דדינא דמלכותא דאין א׳ מהם יכול לחזור לכתחלה יש להחמיר כמ״ש הט״ז ודיעבד צ״ע. ומ״ש הט״ז בתנור של שותפים בס״ג מותר שיתנה ישראל קודם פסח שיתן לו דמים מתחלה קודם שבוע של פסח בעד שבוע של פסח כמ״ש הגמי״י פ״א מחו״מ אות ג׳ הביאו הב״י והלשון דחוק דמדכתב שיכול הישראל לחלוק השותפות בכל עת שירצה דא״כ הוי כמו חוק הכומרים ובריבית דיכול לסלקו בכל שבוע דפשיטא דשרי שוב ראיתי שדבריו ברורים וסובר כל שהתנו בתחלת השותפות לזמן ושאין א׳ מהן יכול לחזור בתנור ודאי אף שאומר קודם פסח שאין רוצה כ״א מעות לא מהני דכבר זכה בפת של שבוע שלפסח מדינא דמלכותא לא מהני תנאי כבסי׳ רמ״ה אלא דמיירי שיכול לחלוק השותפות בכל עת שירצה ומש״ה מהני תנאי קודם פסח שבעד שבוע של פסח יקח דמי׳ אחר הפסח ושרי דהוי התנה מתחלת השותפות כו׳ אבל כשמתנה קודם פסח טול אתה של פסח ואני אח״כ זה לא הוי התנה כלל קודם פסח דהוי חליפי חמץ שע״פ דאומר לעכו״ם טול אתה חלקי בשבוע של פסח כו׳ ומש״ה תמה על המחבר בס״ג דמתיר טול אתה פת חלקי בשבוע של פסח כו׳ ומ״ש באות ב׳ דכבר יש לישראל חלק בכל שבוע הוא ל״ד דהא יכול לחלוק השותפות בכל שבוע אלא דה״ק דאף קודם פסח אין כאן תנאי כלל דאומר לעכו״ם טול אתה חלקי בפסח כו׳ ונמצא הם שותפים בפסח וישראל אח״כ חליפי חמץ שזכה בהן נוטל וכאמור ואי״ה באות ב׳ יבואר עוד: