פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמח:ז

אף על פי שביטל. עיין ט״ז. עיין ב״י ירושלמי פסחים פרק ב׳ הלכה ב׳ כר׳ יוחנן. עיין פרי חדש אות ג׳ דהר״מ ז״ל למד הניחו שוגג מסימן תמ״ט בחנות והוא הדין ביטול דמסתמא בטלו. וזה יש לדחות ועיין בהגאון המפרש דפוס דעסויא ובתשובת הרשב״א סימן ע׳ ובתוספות שם ד״ה אתייא הרגיש בזה. גר שמת קודם פסח חמצו לאחר פסח שרי (הפקר הוא) ירושלמי שם הביאו החק יעקב אות א׳.

שותפים עכו״ם וישראל בחמץ וחלקו לאחר פסח חלק עכו״ם מותר ושל ישראל אסור דבדרבנן יש ברירה חק יעקב ב׳. ועיין אליה רבה א׳ הביא מיורה דעה קמ״ו סעיף ד׳ גר ועכו״ם מעות וחמץ כו׳. ועכו״ם שגזל חמץ מישראל ועבר פסח צידד באליה רבה לקולא. גם במעשה דטחן עכו״ם דגן ישראל ואפה פת בפסח והביאו אחר הפסח צידד להקל. ואם הניח ישראל חטים ברחיים ובא עכו״ם ואמר לישראל שלתתו וטחנו עיין חק יעקב אות ד׳ בשם חינוך בית יהודא סימן י״א דיש הרבה ספיקות לקולא. ומסיח לפי תומו אפשר כוונתו שיחזיק לו ישראל טובה. ואפשר בלאו הכי אין עכו״ם נאמן לאסור עיין יורה דעה מ״ח בט״ז אות י״ט. ומיהו אם דרך ללתות החטים קודם טחינה ראוי לאסור. ואם הוא בעל הרחיים צ״ע. ואם הוא עכו״ם דעלמא י״ל דהוה כגזל עכו״ם וקנאו בשינוי וכמו שכתב החק יעקב. וי״ל להחליף העכו״ם וליתן לו חטים אחרים. אם עכו״ם הביא דורון לישראל ובתוכו חמץ ג״כ וקיבלם הישראל בפסח ולא ידע עיין חק יעקב ה׳ י״ל דאיסורא לא ניחא דלקני וזכיה בטעות לא הוה זכיה והניח בצ״ע. ובמ״א אי״ה יבואר עוד. אם בישל עכו״ם בפסח חמץ בשביל חולה ישראל ונבלע בכלי לאחר פסח אף למאן דאמר כלי הבלוע מבישולי עכו״ם צריך הכשר כהאי גוונא י״ל צד היתר דאיכא היכרא עיין יורה דעה קי״ג בט״ז אות ט״ו ותרי צדדים להיתרא. אבל בישל תבשיל ובתוכו חמץ שנתבטל בששים דלאחר הפסח שרי. ואמנם יש איסור בשולי עכו״ם עיין ט״ז שם ועיין סימן שי״ח מה שכתבתי שם.

מעשה ביהודי מכר חמץ לעכו״ם ואמר כל מה שבחדר זה שלך הוא ואח״כ בא יהודי אחר ונתן במתנה ליהודי זה חמץ והניח שם צריך עיון דאם היהודי א׳ נתן אח״כ החמץ לשם שהיה ברשותו י״ל דשרי כי כן אמר להעכו״ם כל מה שתמצא שם הכל שלך מה שאין כן חמץ אחר אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וצ״ע. עיין סימן תמ״ו מ״א א׳ וסימן ת״ן בט״ז (ה׳) דבר שלא בא לעולם בחמץ. וחצירו של עכו״ם למאן דאמר עכו״ם מעכו״ם נעשה שליח י״ל הוא הדין חצירו עיין סימן תמ״ח ובחק יעקב שם והבן: