פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמח:ד

לעכו״ם עט״ז וצ״ל דלא מהני אלא שמחוץ לבית. ודיעבד אף בלא ייחד זוית כל שלא קיבל אחריות שרי ולכתחלה כתבו ז״ל שראוי למכור החדר ג״כ עמ״א ד׳ ואי״ה שם יבואר עא״י אות י״ג בשם ש״א סימן ג׳ דאין למכור חמץ לעבד כנעני שלו ועא״ר אות ו׳.והנה אף אין אחרים מוכרים לו ועי״ד סי׳ רס״ז סי״ז בלא טבל אין גופו קנוי לו אפ״ה מעשה ידיו וכל שיש לו לרבו ולא נ״מ אלא אם טבל שיצא לחירות ועש״ך אות למ״ד. ובטבל פשיטא דעבר בב״י בעשה ואפשר אף בעשה תשביתו עד הלילה ובמקום אחר כתבנו מזה ואם א׳ אמר לעבד וש״כ הריני נותן לך במתנה ע״מ להחזיר אחר הפסח לפי מ״ש הא״ר אות י״ח וכ״מ בלבוש דמתנה ע״מ להחזיר לכתחלה אסור משום חומרא דחמץ ודיעבד שרי בהנאה לאחר הפסח וכדבעינן למימר לקמן אי״ה אות ו׳ ומ״א ה׳ י״ל דהאדון לא קנה דלש״כ נמי לא הקנה ממש רק ע״מ שתחזיר לו ודומה לי״ד רס״ו סכ״ב ובש״ך אות ל״ט. וצ״ע:

ומ״ש הט״ז שאין להסגיר החדר כו׳ עח״י אות י״ד וא״ר ז׳ דוקא קודם המכירה הא מכר כדין וקנה עכו״ם ואח״כ הניח אותם אע״פ שאין ראוי וגוערין בו מ״מ דיעבד שרי:

ומעשה בא׳ שמכר חביות גדולות יי״ש והניח חותם לאחר המכירה יש להתיר ואף קודם המכירה מכירה דידן בשטר כראוי כל קוואר״ט בסך כך וכך והעכו״ם אם רוצה פותח אותם ועושה מה שרוצה רק החותם עד למדידה א״כ שרי ואפשר אף לכתחלה והנה בח״י כתב מטעם הערמה ועב״ח וזה במכירה מועטת דהוי ביטול מקח רק בגילוי דעת סגי כר״ן ר״פ וכל שהניח חותם קודם נראה שאין רוצה במכירה משא״כ כה״ג כאמור. וגם מ״ש הב״ח שלא יניח חותם על החדר הא על החביות יוכל העכו״ם למכור לחבירו החביות במשיכה וימדוד אחר הפסח ועא״ר דעכו״ם לא סמכה דעתיה משא״כ מכירה שלנו הראוי ולא הוי גילוי דעת ודאי דיעבד שרי ואף לכתחלה כה״ג דהחותם רק עד למדידה וזוקף עליו במלוה והיי״ש שלו מעתה ודע אם מוכר כל קווארט בסך רב י״ל דהוי ביטול מקח בעכו״ם ובזה ל״ש גילוי מלתא וראוי למכור כדרך העולם דליהוי מכירה כראוי וכ״ש אם היהודי מכר בכפר לעכו״ם היי״ש שיש לו בעיר והניח חותם ולא ידע העכו״ם מזה עדיף טפי דל״ש לא סמכה דעתו אלא אפי׳ שידע כה״ג דיעבד ודאי שרי. ומצאתי בכתבי א״א הרב ז״ל שו״ת א׳ מרבינו הגדול הגאון המפורסם בדורו הכהן הגדול מאחיו מהור״ר חיים כהן ראפפורט ז״ל אב״ד דק״ק לבוב והגליל הביא מ״ש המ״א אות ד׳ דמשמע מ״מ בדיעבד לא מסר המפתח שרי ואי״ה שם יבואר עוד:

ומ״ש שאין למכור החמץ למומר וחמץ של מומר אסור לכל ישראל ער״ן וכ״מ פ״א מחו״מ ה״ד וחולין ד׳ חמצן כו׳ ועח״י אות י״ד דאין ליקח אחר הפסח מיד חמץ מן מומר ואפשר ספק שמא נעשה אחר הפסח שרי עח״י תמ״ט א׳ וחולין ד׳ ב׳ ד״ה מותר ומהרש״א שם וא״ל דקושטא קאמר אף בדרבנן לא שביק היתרא דא״כ להכעיס נמי יהא שרי ובס׳ ראש יוסף כתבנו שם. ומיהו יש לומר לעשות לכתחלה ס״ס או ספק דרבנן אין עושין עי״ד ק״י וקכ״נ דקונים דברים מבושלים מעכו״ם דסתם אב״י וס״ס התם מדוחק הוא:

והוי יודע מומר שנשא עכו״ם הוולד עכו״ם ולהיפך הוולד ישראל עיין אה״ע מזה ומ״מ דיעבד צ״ע די״ל עדיף מתינוק שנשבה לבין עכו״ם ואין לך אונס גדול מזה ואף בישראל אנוס אסור זה עדיף טפי ודיעבד אם קנה ממנו בה״מ י״ל. ולמכור לאשת מומר לעכו״ם לכתחלה לא ואם א״א שאין אחר מוכר לה בתנאי שתחזיק לעצמך ולא תמכור אף לבעלך וכמ״ש הט״ז אות ו׳ בזה שרי:

ומה שכתב ומעשה כו׳ בסימן תמ״ג בט״ז ומ״א ה׳ ו׳ חליפי חמץ לאחרים מותר ומכל מקום דווקא בהפסד מרובה הא הפסד מועט אין להשיאו עצה בכך. וגם שמא ימכור עכו״ם לישראל. ועיין משנה למלך פרק ה׳ מהלכות אישות הלכה א׳ סוף ד״ה הכלל העולה שלא מצא מבואר אם איסורי הנאה דרבנן אסור למחליף עצמו יע״ש. וברש״י חולין ד׳ ב׳ מבואר דרבנן ג״כ אסור למחליף עצמו. וכי תימא שפירש כן לסלקא דעתך דר׳ יהודה א״כ מרויחין דהוה דרבנן ובתוספות ד״ה מותר י״ל כן ובספר ראש יוסף הארכתי שם.

אם קנו חמץ שעבר הפסח מן מומר ולא ידע שהוא מומר וכדומה פשיטא דמקח טעות הוא עיין משנה למלך פרק ה׳ מהלכות אישות הלכה ז׳ (במשנה למלך) ובהלכות מכירה פרק י״ו הלכה י״ד וביורה דעה קי״ט סעיף י״ג ואם ירצה המומר להחזיר המעות רשאי דשלו הוא נוטל וכאמור. עיין ביורה דעה בסימן צ״ט בש״ך אות י״ז כתבתי בשם גאון אחד מעשה באחד שלקח מיד לאחר הפסח דוודאי נעשה בפסח רק שחבית אחת נעשה אחר הפסח י״ל דמותר להוסיף ולבטלו יע״ש. הנה בלא הפסד מרובה אין להתיר דיש ספק ספיקא לאיסורא שמא הלכה כהר״ב דאין מוסיפין בדרבנן ושמא הכל נעשה בתוך הפסח. וכל שכן אם עירב הכל ביחד נעשית נבילה לח בלא בישול עיין יורה דעה צ״ט. אבל בהפסד מרובה י״ל אף רובא דאיסורא ומיעוט היתר כההיא דעצים שנשרו לתוך ״התנור״ יבש ביבש שמע מינה רובא דאיסורא מוסיף ומבטל בדרבנן ושם ביארתיו. וחביות בין חביות גדולות דבר חשוב עיין יורה דעה (קל״ב) סעיף ב׳ אף בדרבנן לא בטל ועיין ט״ז תמ״ז אות י״ח תקנתיה דידיה. מעשה באחד שמכר חמץ ויין שרף לעכו״ם כראוי וזקף הדמים במלוה ובתוך הפסח הפסיד העכו״ם הרבה מיין שרף ולקח עכו״ם אוהבו של ישראל המפתח מיד העכו״ם לית חששא. ואפשר רשאי הישראל לקבול לפני השר שיקח המפתח מיד העכו״ם שלא יפסיד לגמרי כי הוא עכו״ם עני. אבל אם לקח הישראל המפתח מהעכו״ם י״ל דאחריות על ישראל ואסור לאחר הפסח וצ״ע. אפר חמץ שעבר הפסח צ״ע דאע״ג דכי קניס ר׳ שמעון בעיניה על ידי תערובת אף פחות מששים אפשר לא קניס כבסימן תמ״ז במ״א מ״ד אפר אפשר גרע טפי. ואם שהה חמץ על מנת לבערו בפסח ושרפו בפסח עיין תוספות פסחים כ״ט ב׳ ד״ה רב אשי י״ל דאפרו מותר דלא עבר בל יראה. ובפתיחה בריש הספר חלק א׳ פרק א׳ סעיף י״ב הארכתי. אבל קנה בפסח על מנת לבערו ובערו בהא לא קאמינא. ועיין משנה למלך בהלכות חמץ ומצה פרק א׳ (ופרק) ג׳: