פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמח:ג

וטוב עט״ז דיעבד אפילו שותק כל שלא עשה מעשה אמרינן דאיסורא לא ניחא דליקני אפילו משתמרת ועומד שם עב״י וע״ש:

והוי יודע דחצירו של אדם אם ניחא ליה קונה אף איסורי הנאה כבסי׳ תמ״ו ומ״ז כי מגביה ישראל קנאו. ומיהו סתם איסורי אכילה מסתמא לא מפקרי בעלים ועיין מהרש״א ז״ל ביצה ל״ח ב׳ דסתם אסורי אכילה בעלים מפקירין עמדתי בפריי לי״ד וצ״ע ומספקא לי איסורי הנאה אי סתמו הפקר או לאו ונ״מ בגר שיש פקדון אצל ישראל ומת קודם הלילה ואמר הישראל קודם שמת יזכה לי חצירו ומת ואח״כ חזר הישראל ואמר שאין רוצה לזכות בו קודם שמת הגר ולמ״ד כל דלא עבר כ״א בעשה תשביתו לא קנסו כדבעינן למימר באות ו׳ ז׳ ובמ״א ג׳ למ״ד דקנסו בעבר אע״ה יצוייר בשש דהשתא אי סתם איסורי הנאה ד״ת או דרבנן הפקר הם כבר זכה הישראל ומה שחזר אח״כ א״י דלאו ברשותו תו להפקיר ועבר ב״י ואסור לאחר הפסח משא״כ אי סתמו לאו הפקר לא זכה ישראל מעולם וכיון שחזר קודם שמת לאו של ישראל ומותר לאחר הפסח. סבור הייתי ללמוד זה מירושלמי פ״ט דשביעית ה״ה ר׳ חזקיה סליק גבי ר׳ ירמיה אמר ליה זכיתי לי אוצרי א״ל צור לי אילין פריטין גבך וא״ל הרי מקומך מושכר לי א״ל לא כן אפקרתן חזר וזכיתה בהן ופי׳ המפרש הגאון מהר״ר אליהו ז״ל דר״ח אמר דפירות שביעית בשעת הביעור רחמנא אפקריה וזכה בהן כו׳ ור״י אמר דשוכר מקומו ותקנה לו ואמר ר״ח לדידן דלא אפקרתן אסור כדין זמן הביעור יע״ש וזה יש לדחות: