פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמז:ד

מו׳ שעות עט״ז עד הלילה לוקין באכילה ואין כרת בטל בס׳ כ״כ הרא״ש ז״ל פסחים ל׳ עי׳ אות א׳ ונט״ל קיל ממשהו דלהמחבר בס״י מותר עט״ז תס״ו אות י״א וה״ה יבש ביבש עד הלילה אם אין דבר שבמנין עמ״א אות מ׳ ויבואר שם אי״ה וה״ה ריח עד הלילה שוה לשאר איסורין ונוקשה משמע באות י״ט דאסור במשהו משום ל״פ אטו חמץ גמור משא״כ עד הלילה גם י״ל בין נוקשה דרע לאכילה ובין לא היה מעולם כ״א הכסיפו פניו ומיהו ז״א. וביום ח׳ מותר לשהות משהו אבל בפחות מס׳ לא משמע דאסור לשהות וצ״ע דזה למ״ד בתמ״ו ס״ב י״ט ב׳ בחה״מ אבל למ״ש הח״י בתמ״ו ה׳ וא״ר ג׳ ובא״ז שם אף לא בטלו ועובר ב״י אין מבערו בי״ט ב׳ וא״כ אם נאמר ה״ה ביום ח׳ א״כ בהכרח משהה אותו ולאחר הפסח שרי אם נאמר דטכ״ע אין עובר ב״י ובאכילה אסור דחיך אוכל יטעם או למ״ד ח״ש אין עובר ב״י וכ״ש אם אין גוף החמץ קיים רק כף בלוע מחמץ ב״י ותחב לקדירה אין ששים דאפשר אף באכילה שרי לאחר הפסח ועמ״א אות מ״ב ואי״ה שם יבואר ובתס״ז יבואר עוד.ועשו״ת ח״צ סי׳ פ״ו והמ״א בתס״ז י״ד בחמץ גמור מיירי וכ״מ מהראי׳ שהביא מתמ״ח שהביא כבר יע״ש ואי״ה שם יבואר עוד:

ואם נתערב כלי חמץ בכלי פסח עמ״א אות מ׳. וראיתי שאופין קוכין חמץ בכלי אגנות נחושת או נחושת קלל או בקערות בדיל בתנור גרוף אם דזה מקרי תשמישו ע״י אור וכדבעינן למימר לקמן אי״ה בתנ״א במ״א אות כ״א אם כן בע״פ בנחושת יש להחמיר דהא יוכל ללבן משא״כ בבדיל דא״א בליבון דניתך לא הוי דשיל״מ ושרי אם נתערב עד הלילה קערה חמץ כה״ג עם קערות פסח ואם נאבד אחת כולם הותרו אף תוך הפסח עסי׳ תס״ז במ״א ד׳ ודוקא אבוד מן העולם. ואם נתערב קערה חמץ כ״ר עד הלילה יש להגעיל א׳ מהם והותרו כולם דהוי כשהשליך א׳ לים ועדיין היתר הוא דעד הלילה בטל ברוב הוא ומיהו למאן דמחמיר באות מ׳ יצויר זה בנחושת באור ע״י ליבון ואי״ה במ״ד יבואר עוד במ״א. עסי׳ תנ״ג במ״א אות ג׳ וסוף הסימן שם: