פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמז:ה

שהוא עט״ז היינו בשעה ד׳ ובה׳ או ו׳ תלוי במחלוקת בי״ד סימן צ״ט ס״ו ובט״ז י״ב לקמן סי׳ תרע״ג אם איסור דרבנן שרי להוסיף או לאו:

כתב ע״ש אות ד׳ עד הלילה אם נתערב פחות מששים צריך שנתערב אח״כ בס׳ נגד הכל לדידן דחנ״נ בשאר איסורין יע״ש ופשוט הוא דחמץ לא גרע משאר איסורין ואף בשעה ה׳ י״ל כן ודשיל״מ ובא״מ נמי כתבנו בפריי לי״ד דחנ״נ אף דל״ד לבב״ח דיש היתר לאיסורו. ומיהו לח בלח בלא בישול וכדומה שיש פלוגתא אם לצרף יש לאסור שי״א חוזר וניער וכדומה לזה צ״ע כי נ״ל בדרבנן אין לצרף חומרות דניהוי ס״ס לאיסורא ובי״ד ק״י כתבנו דאף ס״ס לחומרא בדרבנן י״א דאין לאסור וכ״ש לצרף ומשמע להוסיף שרי בזמן היתר הא לערב בעין בס׳ אסור בזמן היתר ועב״ח כאן ס״ו לערב אסור לאכול הא להשהותו מותר והטעם שי״א חוזר וניער והט״ז בתמ״ב א׳ כתב הטעם דאין מבטלין איסור לכתחלה ועי״ד צ״ט בש״ך כ״כ וצ״צ סי׳ פ׳ יע״ש עי׳ פ״ב דכלאים מ״א בתי״ט בשם ירושלמי ובר״מ ז״ל פ״ב וכ״מ שם בשו״ת דת אש וי״ל במתכוין אסור כה״ג. ובתרכ״ו בסכך משמע לערב בידים שרי ושם יש תירוצים אחרים ועי״ד ק״ט יבש ביבש מותר להוסיף ולבשלם ועמ״א לקמן אות מ״ה משמע באכילה אסור להוסיף הא להשהותן שרי ממ״ש הטור בתנ״ג חטים נשוכים י״ל דנכרים הם ומש״ה כתב דהוי כדבש עם הדבורים שאין מכוין לבטלם והוי טירחא. וראיה שהביא הרשב״א ז״ל בתשובה תפ״ה מפסחים מ׳ ב׳ ארבא דטבעה אמאי לא התיר לערב י״ל לערב בעין אסור ולהוסיף מותר ועמ״א תס״ז ד׳:

ומצה חמוצה נתערבה במצות כשירות קודם ה׳ י״ל דמותר ליתן לעכו״ם א׳ או לישראל ולאכול והשאר הותרו דעדיין היתר הוא ואי״ה במ״א מה׳ יבואר עוד. ועת״ח כלל ס״ה די״א ובמ״י אות מ״ב ובשו״ת צ״צ פ׳. ומ״ש הט״ז תנ״ב ס״ב (ט״ס תכ״ג ס״ג צ״ל) בס״ז ב׳. ומ״ש דהמחבר בתנ״א סכ״ז (ט״ס סכ״ו) אות ל״א כדיעה א׳ בסתם וכ״כ בש״ך י״ד רמ״ב וכ״כ שכ״ג כאן בהגהות ב״י ד׳ בשם מורו הר״ב (הוא כמדומה מהרי״ט ז״ל) וצ״צ פ׳ דהמחבר פסק דחוזר וניער צ״ע. ועמ״א ז׳ דטעם לכ״ע אין חוזר וניער א״כ משפוד אין ראיה ומתמ״ב ס״ד תירצו ז׳ל דמערב לכתחלה אסור או דמכשיר ומיתקן בכך ואי״ה במ״א יבואר עוד עי׳ אות ז׳: