פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמז:יט

שמא עט״ז פסק כמהרא״י ונוקשה אוסר במשהו ולהשהותו אסור והביא הא דסימן תמ״ב ס״ד שאוסר המחבר באכילה והגיה הר״ב לדידן דאין חוזר וניער שרי הא תוך הפסח שנתערב תריאק״ה אסור באכילה אף במשהו והא הוי כנוקשה והמ״א תי׳ זה בתמ״ב אות ו׳ דהתם הוי חמץ משובח ומ״ש באות ז׳ שם להשהותו שרי כפת שעיפשה היינו אף שנתערב תוך הפסח דהוי כנוקשה בס׳ ותה״ד לשיטתיה יע״ש. ונוקשה ונט״ל אומר ג״כ בתה״ד דלא אמר בה לא איסור ולא היתר. ומשמע כל שיש תרי דרבנן עכ״פ מותר לשהותו וה״ה למוכרו לעכו״ם. ע׳ תה״ד קי״ג קי״ד:

מ״ש הט״ז דרמ״א פוסק בתנ״א דחבית שכר כו׳ יע״ש בט״ז כ״ה ובמ״א מ׳ ואנן קיי״ל אף היתרא בלע הקדירה בלוע מחלב ואח״כ בשר צריך ס׳ נגד כל הקדירה והתם בחבית משום נט״ל ואי״ה שם יבואר. כבר כתבנו לעיל דקמח בקמח מיקרי לח בלח וקמח ממצה אפויה נקרא יבש ביבש ונ״מ נתערב קמח בקמח קודם הלילה פחות מששים ונתרבה שוגג עד ס׳ אפור דחנ״נ בשאר איסורין ובקמח ממצה אפויה אם נתערב פחות מרוב ונתרבה שוגג עם רוב מותר עכ״פ קודם הלילה לאכול דיבש לא נ״נ עי״ד צ״ב בט״ז י״ו יע״ש:

דיני כ״ר וכ׳ש ועירוי נתבארו בי׳ד צ״ב וק״ה ומ״ש הר״ב לעיל ס״ג וטוב להחמיר בכ״ש אם היס״ב הא עד הלילה אין להחמיר וכ״ש בצונן לגמרי. וכ״ר שעומד על האש ואין יס״ב עש״ך י״ד ק״ה אות ה׳ בשם רש״ל שראוי להחמיר וא״כ אף דמקילין בה״מ בחמ״פ כה״ג אין להקל אף בה״מ וכן משמיעין דברי הר״ב בכ״ש אין לחוש כ״ז שאין יס״ב הא כ״ר אוסר. וגם יש מחמירין בתס״ז אף בצונן ולמאן דמתיר בה״מ התם בכז״ג לא:

כלי יי״נ העמיד בו מים עם צמוקים ונשתהה מעל״ע והוריקו משם י״ל אי הוי כפוגם ולבסוף השביח עמ״ש במ״א כ״ו. אם נשתהה סכין פסח בבית עכו״ם עי״ד קכ״ב וצ״ע לענין פסח וי״ל. עמ״א ת״ן אות י״ב משמע דנט״ל משהו שרי בהנאה ואי״ה שם יבואר:

אמר הכותב ראיתי לכתוב פרט א׳ והוא מ״ש הח״י אות א׳ מ״ש הר״ב בתשובה כ״ח (ובד״מ א׳) וכ״פ מ״ב ס״ט הביאו המ״א תמ״ז אות ל״ג היכא שיש עוד צד להתיר סומכין אשאלתות דחמץ במשהו ולמעשה אין לסמוך כ״א בהרבה צדדים הנה לכאורה כ״נ מתמ״ז מ״א מ״ב ריח ונט״ל ומשהו מקילין באכילה ובתס״ז ל״ג מליחה אותה חתיכה נאסרה כולה אע״ג דראבי״ה סובר מליחה בקליפה וכ״ש כחוש. ומיהו בתס״ז במ״א כ״ד כ״ה להתיר שאר תבשילין הא אותו תבשיל לא וזה דוקא בה״מ ומניעת שמחת י״ט וכ״ת התם יש עוד צד תרי משהו י״ל מאותו תבשיל משמע אף לח בלח ואי״ה שם יבואר וכאן במ״א יש ג״כ כמה צדדים. ודע דאף בכמה צדדים שמתירין הוא דאנו אוסרין מחמת חומרא אבל אם פוסקין כן מדינא אע״פ שיש כמה דיעות להתיר לא מהני וכ״מ בתשובה ובר״מ. ויבש ביבש שנאסרה חתיכה ממשהו כתבנו באות ט״ו מזה ויש כדמות ראיה ממ״ש מהרי״ל ז״ל בתשובה צ״ז רי״ד דהטעם דנידון ע״ש סופו אם יבשלם כו׳ יע״ש היטב משא״כ חתיכה שבלעה משהו י״ל דאין יוצא אף ע״י רוטב כמו שיתבאר בתס״ז בתרי משהו וכלי בכלים בלא״ה י״ל. ומיהו לענין לשהות או למכור חוץ מדמי איסור בפרט במשהו עמ״א ת״ן י״ב לכאורה משמע דשרי שיש הרבה צדדין להתיר כמ״ש המחבר בתס״ז סעיף י׳ ואנן דנוהגין לשרוף הכל מ״מ היכא שיש עוד צד אפשר להתיר השהייה או למכור הכל ומכ״ש בה״מ בייתר אינהו מיכל אכלי אנן לא משהינן ליה כמ״ש בתה״ד קי״ב ואפשר אף דספק גמור מ״מ הוי צדדין הרבה לשהות או למכור שרי ועמ״א ריש תמ״ב. והמורה צריך לעיין היטב: