פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמח:א

מותר עט״ז. הב״ח הקשה מברייתא ל״א ב׳ והפר״ח הקשה מסעיף ג״ד מתוספתא דרשאי לומר לעכו״ם ופסחים למ״ד א׳ פיקו וזכינו חמירא דבני חילא. והט״ז תי׳ הכל וי״ל דלחזקיה דלא יאכל בציר״י לתוך זמנו הא לפני זמנו שרי בהנאה רק באכילה מ״ה לר׳ יהודה עתוס׳ פסחים כ״ח ב׳ ד״ה וחד והרי״ף והרא״ש ז״ל משמע דפסקו כחזקיה רבי׳ דר״א פכ״ש דלא כר״מ ז״ל פ״ח מה׳ מ״א ה״ט. ובגמרא כ״ט א׳ דפריך אי ר׳ יהודה דעכו״ם נמי לר׳ אבהו פריך ולחזקיה א״ש מתני׳ רבי יהודה של עכו״ם מותר לאחר הפסח בהנאה ובאכילה אסור מ״ה ושל ישראל אסור קנס ג״כ ובה״ע פוסק כר״י והני ברייתת כר״ש והא דפוסק בה״ע כר״ש לפני זמנו כמ״ש הטור בשמו בתמ״ג י״ל לאחר זמנו פסק כר״י דלדידן נמי לפני זמנו כר״י ולאחר זמנו כר״ש ובפסחים כ״ח ב׳ משמע משעה שאסור באכילה אסור בהנאה כר״י היינו מק״ו מערלה שלא נעבדה עבירה עיין פ״י ומיהו לאחר הפסח שמותר באכילה ג״כ לר״ש מ״ה ולית ק״ז מערלה כאמור. ומ״ש הב״ח מלא בדק יבדוק תוך המועד ולאחר המועד יבואר אי״ה באות ז׳ ובמ״א ח׳. חמץ של עכו״ם תוך הפסח אסור בהנאה דלא קיי״ל כרב אחא ב״י ועפר״ח ולכן אסור להריח בלחם עכו״ם. ע׳ עירובין ס״ד ב׳ ובטור מ״ש בה״ע בטלו לאחר פסח אסור באכילה ושרי בהנאה אין טעם כו׳. ולמ״ש הט״ז אף של הפקר אסור באכילה ומותר בהנאה לר״י ולחזקיה וצ״ע ועח״י ג׳: