פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמז:יח

ובפחות עט״ז דכל שעבר על ב״י לאחר הפסח קנסו ואם נתערב אחר הפסח בס׳ שרי לאכול לח בלח ובפחות מס׳ כל שמוליך הנאה ליה״מ משמע מהר״ב דשרי אף באכילה דומיא דיש ס׳ דשרי באכילה ה״ה בפחות מס׳ כשמוליך ליה״מ בב״י ועמ״א מ״ה והטעם אע״ג בשאר איסורי דרבנן לא מהני השלכה ליה״מ כאן רק קנס בכה״ג לא קנסו. ויבש ביבש חד בתרי תון הפסח דאסור לדיעה א׳ בס״ט לאחר הפסח שרי כך דלא עבר עב״י אף חד בחד דעבר עב״י לאחר הפסח שרי בהולכה ליה״מ דכך לי חד בחד ביבש כלח בלח כפחות מס׳. וכתב הט״ז חיטי חמץ שנתערבו ברוב כשירים בשעה ד׳ יכול להרבות עד ס׳ ולטחון דקמח בקמח לח בלח מקרי ומותר לאכול תוך הפסת כמ״ש באות ה׳ ולשהותו כך כל שנתערב יבש ביבש חד בתרי קודם הלילה שרי לשהותו ועמ״א אות י״א ועי׳ פר״ח אות י״א דתליא בפלוגתא אי דחוזר וניער ועי׳ לבוש והא דקמח בקמח לח בלח עסי׳ תנ״ג במ״א ו׳ ותמ״ב א׳ וד״מ כאן וי״ד ק״ט בש״ך ג׳. אכל קמח ממצה אפויה החוש יעיד דלא הוי לח בלח רק יבש ביבש ופשוט הוא. והוי יודע הא דמהני הולכה ליה״מ חד כחד הא ב׳ של איסור כחד היתר כולו איסור וכבעין וקניס ליה ולא מהני הולכה ליה״מ. אך לענין מלקות אין לוקה באכל חד מהן עמ״ש בפתיחה בראש הספר ובפריי לי״ד בפתיחה לה׳ תערובות: