פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמז:יד

זיתים עט״ז ועמ״א ל״ח. דודאי בחמץ ג״כ מקרי היתירא בלע קודם שעה ה׳ ובי״ד צ״ו ובט״ז אות ו׳ (ט״ס ס״ו וצ״ל סק״ו) ולדעת מור״ם לובלין ז״ל (הבאתיו במ״א ל״ח) אף הבצלים מותרין בסכין בשר ואף דבי״ד ק״ו פסק דאותה חתיכה נשאר באיסור זה בסכין איסור לא בסכין היתר וע״כ כ׳ תי״ט התם הרוטב מוליכו לחוץ משא״כ כבוש אין בו כח כ״כ להתיר בס׳ וע״ש בסעיף ד׳ בלימוני״ש ובש״ך כ׳ ועמ״א ל״ח. ומ״ש על או״ה עח״י אות מ״ב דלאחר שנכבשו ושהו שם נתחמצו וקודם גמר כבישתן בטל חורפייהו ולפ״ז מיירי בסילק קודם איסורו ומ״ש באות מ״ג דלא מחליא לשבח הואיל וקיבלו טעם קודם חימוצם צ״ע בזה ובי״ד בפריי כתבנו מזה. ומ״ש המחבר באב״י לכ״ע מותרת היינו אף לי״א דחוזר וניער בטעם לחוד לא או נט״ל קיל יותר ממשהו עסי׳ תס״ז בט״ז אות י״א. ומ״ש דל״ד לבוסר אזיל לשיטתיה באות י״ג. ובטור כתב אהך דזיתים אם לא נזהרו מסכין דאסורים ממ״ש הרא״ש ז״ל בצל שחתכו בפסח בסכין שגוררין בצק מעריבה דמותר דתשמיש סכין בצונן ולא בלע ממן (כשהסכין נקי עמ״א ל״ז) ומה ראיה דנהי דהרא״ש וטור פסקו בי״ד דלא אמרינן חנ״נ בשאר איסורין ונ״ט בר נ״ט לא מהני בחריף מ״מ בפסח גופא דהוי איסורא בלע דאף בזיתים כה״ג ובמי כבישה נשאר החתיכה באיסורא וכ״ש בצלים כ״א בפ״ע לזיתים קודם הפסח ובמי כבישה די״ל דחזר להיות היתר כמו שהקשה מקודם ואף דהטור סובר בי״ד בק״ו דחתיכה באיסור חוזרת היתר מ״מ בצלים לא הוי מי כבישה וע״ז תי׳ דמביא רק ראיה דבצל הריף הוא ול״ת דוקא קורט. ומדכתב הטור בסתם סכין לומר נקי ואב״י לא מהני בחריף ה״ה קודם פסח ולא מחלק הטור בין נ״ט בר נ״ט ואב״י או חמץ שמו עליו ובי״ד כתבנו מזה: