פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמז:י

אבל עט״ז מ״ש כמ״ש בש״ע ס״ח לקמן אין ראיה לכאן דשם בידוע דאב״י ובחמץ מיירי ויראה שנתכוין לי״ד קכ״ג ס״ה (ט״ס ח׳) שפסק המחבר אף בישראל סתם כל כלים אב״י מ״מ בפסח קנסינן ליה ומשמע לאחרי׳ לא קנסינן עד״מ אם א׳ ביקש מחבירו שיעשה לו בחנם שומן לפסח וא״י אם בכלי חמץ כו׳. ומ״ש הר״ב משהו לאחרים אין להחמיר אף דלא הוי תרי משהו עט״ז תס״ז ח״י. ולכאורה סתם כלי אב״י מס״ס שמא לא שמשו היום איסור ושמא פוגם ובחמץ י״א דחוזר וניער א״כ נהי דמקילין במשהו דרבנן דאין חוזר וניער מ״מ מידי ספיקא לא נפקא ונט״ל נמי י״ל דחוזר וניער וא״כ שפיר כתב הר״ב מדינא אסור אלא שאין זה סברא להצטרף זה לאיסור ואי״ה במ״א יבואר עוד. ועח״י נ״ז דמותר בהנאה והוא פשוט וה״ה דמותר לשהותו וטוב יותר למכור בפסח לעכו״ם כי בשהיי׳ בכל רגע יש חשש דלמא יבוא לאכול ועמ״א כ״ה משמע אף בשלו ודאי בכלי ב״י אין אוסר מאכל אחר ושרי ג״כ בשהייה והנאה דהוי נ״ט בר נ״ט דהיתרא אבל בשיל ליה בע״פ עד הלילה בב״י עסי׳ תמ״ב ואי״ה במ״א יבואר עוד:

ומ״ש מרקחת חריף אסור בי״ט אחרון אפילו אב״י דחורפא לא מהני נט״ל ומשמע דאוסר תבשיל אחר במשהו דאין במרקחת ס׳ נגד הכלי (עסי׳ תס״ז לח בלח נמי ל״ש תרי משהו) ואפשר עובר ב״י לחד דיעה עסי׳ תמ״ב ומ״א קשה דבת״ח כלל ס״א ד״ז דמרקחת עכו״ם אין לחוש לפליטת כלים דמבשלין בדבש בטל חורפייהו ועמ״א לקמן ל״ט ובי״ד צ״ה ס״ב שם לענין חתך בסכין ועמ״ש בפריי שם ועפר״ח ה׳ וצ״ע. ואי״ה באות י״א ומ״א כ״ה אבאר עוד יע״ש: