פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמז:יא

אבל בי״ט אחרון עט״ז כמ״ש באות י׳ דמטעם קנס החמירו בחמץ מקילין בי״ט אחרון ומשמע הא בידוע שב״י לא שותין בי״ט אחרון וכ״מ בתמ״ב ד׳ ובמ״א כ״ה הביא דנ״ט בר נ״ט משמע לכאורה אף בב״י שרי בי״ט אחרון לשתות ועי׳ אות כ״ו ובפסקי מהרא״י קפ״ז (ט״ס קע״ז) סתם יע״ש ומ״ש וכן כו׳ לכאורה ה״פ מ״ש לקמן המחבר והר״ב ס״י נט״ל ומשהו יש לאסור בפסח היכא דיש מנהג לאסור והוא בתה״ד קכ״ח (ט״ס קצ״ח) הא בי״ט אחרון תרתי לטיבותא משהו וגם נט״ל מותר באכילה ובת״ס ס״י דבשהייה מותר היינו משהו לחוד או נט״ל לחוד בי״ט אחרון רק בשהייה וז״ש בדרך שזכר בס״ב אות ד׳ במשהו לחוד ונט״ל לחוד הראה לתס״ז דבשהייה שרי ובאכילה אסור וצ״ע בזה ואי״ה בתס״ז בט״ז אות י״א יבואר עוד וי״ל דבריו כאן בע״א ועפר״ח דשומר נפשו אף בי״ט אחרון לא יזלזל בו יע״ש וכל חומר דנוהג בא׳ ה״ה בשני ובאמת צ״ע. אם אירע ביה״ש יום ז׳ בא״י תערובות פחות מס׳ ועבר הפסח צ״ע אם לאסור אחר פסח די״ל ספק דרבנן בחמץ לאחר הפסח דרבנן או כל שעבר ספק תו לא קנסו ומכ״ש למ״ש המ״א בתמ״ב צ״ע ביה״ש מ״ש אם לא גזרו שבות דהוי איקבע איסורא ועי׳ בהנהגות או״ה: