פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמה:ד

וכן עט״ז לשון המחבר הוא ל׳ הר״מ ז״ל פ״ג הי״א וכן הפחמין ולדידיה דפסק כחכמים אף אפרן אסור בהנאה עב״י. ועי׳ באר הגולה ד׳ לשון הרמב״ם ז״ל ולחומרא לכאורה די״ל כמ״ש הרא״ש ז״ל כ״ז א׳ דלוחשות אסור דבעינן לחומרא כמ״ד לוחשות אסורות ועמ״א ה׳ בשם הרמ״ך הביאו הכ״מ שם ועי״ד קמ״ב ס״ז גחלת של אליל דיעבד שרי הפת אפילו לוחשות וכמ״ש הר״מ ז״ל פי״ו ממ״א הכ״ד וכמ״ש הכ״מ שם דזוז״ג מ״ה שרי ומדרבנן אסור דיש שבח עצים וגחלים לוחשות בפת ספק לקולא והיה לבאר בשלה ע״ג גחלים בלא תנור אסור בלוחשות בערלה וכ״ה וכ״ש ע״ז דספק מן התורה לחומרא. או י״ל דמספקא ליה אי הלכה כר״י או כחכמים ומשו״ה כתב שורפו טוב יותר או פוררו אם אין לו עצים (וזה דוחק) ואפר הנשרפין מיקל די״א נקברין אפרן אסור רק מדרבנן וספיקו לקולא משא״כ אפה בגחלים לוחשות אסור הפת לכ״ע אף בערלה וכ״ה אלא שא״א לפרש כן שבי״ד קמ״ב ס״ז פסק בהדיא אפילו לוחשות מותרות ועש״ך שם אות י׳ בסופו. גם מ״ש הכ״מ פי״ו ממ״א הכ״ד דזוז״ג הוי דרבנן משמע לוחשות לחוד הוי ד״ת צ״ע בערלה וכ״ה ועתוס׳ פסחים ע״ה א׳ ד״ה וגרפו והמ״א אות ה׳ הזכירם יע״ש. ואי״ה במ״א ה׳ אבאר עוד:

והנה אפר חמץ נוקשה צ״ע אי אסור בהנאה די״ל דוקא בשעה ששית חמץ ד״ת חמיר טפי וגזרו אטו שביעית משא״כ אפר נוקשה בפסח כה״ג. ועח״י אות ט׳ וא״ר ה׳ הביאו דמותר לכסות בו דמצות לאו ליהנות נתנו יע״ש. ועמ״ש בפריי לי״ד וכאן בפתיחה כוללת ובשאר דוכתי דאנן קי״ל אף מצות דרבנן לאו ליהנות נתנו:

עיין ח״י אות ו׳ שלהבת של חמץ מותר בשם בית הלל י״ד קמ״ב א׳ והח״י הקשה עליו מביצה ל״ט א׳ ובחידושי ביצה כתבנו בסוגיא דלשם וכאן אין להאריך:

מעשה ששלחו יין שרף של פסח ע״י עכו״ם בלי חותם כלל לעיר אחרת וקיבלו הישראל וכבר נתן הלוקח דמים למוכר קודם לכן מהו הדין. תשובה יש לדון בזה הרבה ובקצרה זה פתרונו. היין שרף אסור לשתות בפסח עי״ד קי״ח חבית וצריך ב׳ חותמות יע״ש ושמא החליף העכו״ם ושתה המובחר והטוב והחליף בכפר ביי״ש חמץ ואף ע״פ עד הלילה אין תקנה לבטל היי״ש זה בס׳ של יי״ש פסח דאף ספק תורה אין מבטלין ואי בטלו אסור ושאני חמאה דקיל איסורו מאד ושאר טעמים עש״ך י״ד קט״ו אות כ״ח. ולאחר הפסח י״ל דספק חמץ שעבר הפסח יש להקל בהנאה עכ״פ ומ״מ י״ל דעבר תוך הפסח בספק לאו דב״י. וכ״ח דהוי ס״ס שמא לא החליף וא״ת החליף אכתי מסתמא לא שתה הרוב ומ״ה חד בתרי בטל במינו ולא עבר ב״י כמ״ש המ״א תמ״ב א׳ י״ל אע״ג דיי״ש פסח שוה לכאורה ממש בטעמא עם י״ש חמץ כשהוא מן המובחר אכתי אפשר הוי מין בא״פ ומ״מ לאו חד טעמא מקרי עי״ד בש״ך צ״ח. ואם לא קבלו הלוקח יש להקל אחר הפסח כי מדרבנן משיכה דוקא תו הוי הפקר בינו לבינו ולא מיקרי חמץ ש״י שעבר הפסח משא״כ אי קבלו צריך לשפוך ואפשר המוכר חייב לשלם ללוקח דהוי ברי הזיקא וגרמא בידים חשוב דלא חתמו כראוי. ואף אם אירע המעשה ביום שמיני י״ל דלא הוי ספק דרבנן לקולא דקרוב לודאי שהחליפו דאל״כ אמאי אסור בדרבנן בי״ד קט״ו דיעבד בלא חותם א׳ ולאחר הפסח כה״ג בח׳ אפשר לצדד ויתבאר בתמ״ז ותס״ז אי״ה ובתמ״ח מזה והכלי או עץ יגעיל וזכוכית עסי׳ תנ״א במ״א אות מ״ט ואי״ה שם יבואר עוד:

פ״א הלכתי לטייל בחה״מ פסח באתי לרחיים היו מונחים שם שקים מלאים חמץ מאלצי״ן וחטים לתותים של עכו״ם ורציתי לישב עליהם כעין שרשיפא אמרתי צ״ע כי חמץ עכו״ם אסור בהנאה ופסחים כ״ו עצים דאיסורא בשרשיפא כו׳ וביצה ב׳ב׳ אין סומכין כרעי המטה הא לא״ה שרי אף אם י״ל דמוקצה אסור בהנאה מוקצה כזה לא אסרו שם משא״כ בחמץ כה״ג דהוי מ״ה ודאי הנאה חשיב ואסור לישב עליהן ועסי׳ קע״א ס״ב: