פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמה:ג

ואם עט״ז דבריו מקושי ההבנה ואם נפרש מ״ש ז״ל משעה ו׳ לר״י כשיש עצים מצותו בשריפה בשש ואם אין עצים אין לו להמתין עד תחלת שבע דברגע א׳ יעבור בעשה או בל״ת ג״כ למ״ד הכין כ״ש דקשה טובא בדבריו ז״ל. וי״ל דה״פ דאדרבה מדף כ״ז ב׳ מוכה כהרא״ש דאל״כ אמאי לא פירש״י ז״ל קולא בשעה ו׳ לר״י כשאין עצים יושב ובטל בו׳ עד תחלת ז׳ ויעבור רגע בעשה ולשיטתיה התורה אמרה תשביתו רגע קודם שש ע׳ ד׳ ב׳. אלא דאם יראה סוף ה׳ שאין לו עצים מחויב לבער בכל דבר בסוף ה׳ ולא יושב ובטל בשש שכבר ביערו סוף ה׳ והיינו דוקא כה״ג סובר הרא״ש לרש״י ז״ל בסוף ה׳ כשרואה שלא יהיה לו עצים בשש מבערו בה׳ בכל דבר משא״כ בשיירא כשאין עצים יושב ובטל לגמרי כי עדיין לא זמן הביעור ועצים אין לו ואף להרא״ש דבה׳ דוקא בכ״ד מהטעם שמא לא יהיה לו עצים משא״כ זמן רב קודם הפסח וכאמור. וברא״ש לא סיים בה׳ שמותר בהנאה כמ״ש בטור והיינו כמ״ש. ונ״מ בזה ליוצא בשיירא דבודק ומבערו בשריפה לפי המנהג דשמא הלכה כר׳ יהודה ומבטל בליל בדיקה וביום כששורף אין מבטל אלא כשיגיע פסח ועסי׳ תל״ו במ״א א׳ ותמ״ד במ״א אות ג׳ ועי׳ חידושי פסחים: