פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמה:ב

והמנהג עט״ז אם קיים מצות שריפה בשעה ה׳ ומצא אח״כ חמץ יבער ככל דבר דבתוך הפסח אם מצא בי״ט כופה כלי ונחה״מ ישרוף אף שכבר קיים מצות שריפה בע״פ דלר״י דבשריפה י״ל כר״ת דהיינו בפסח דומיא דנותר כרת ולאו בל תותירו ה״ה חמץ משא״כ ערב פסח עד הלילה דלית כרת דלאו ב״י כ״א עשה תשביתו ליכא למילף במה מצינו מנותר שבכרת ולאו ומש״ה מקילין ג״כ בס׳ ושאר קולות הואיל ולית כרת עד הלילה כבסי׳ תמ״ז א״כ נהי בשעה ו׳ שורפין ממנהגא כר״י וכפירש״י משא״כ כשכבר קיים וע׳ אות ג׳. ועי׳ בתוס׳ פסחים י״ב ב׳ ד״ה אימתי מבואר לר״ת לר״י משבע ג״כ בשריפה ועתוס׳ כ״ח א׳ ד״ה וחמץ וכ״ז ב׳ ד״ה אין וצ״ע ודע דאנן פסקינן הלכה כחכמים דמנקברין ואפרן אסור לא שיהא ספק אי כר״י או כרבנן והכי והכי לחומרא ונ״מ באם אירע ספק אי נאפה פת מצה בגחלת חמץ דליהוי ס״ס דודאי הלכה כחכמים ובפריי לי״ד כתבנו בק״י ספק פלוגתא ונתערבה באחרות נמי אסור יע״ש וע׳ ב״ש אה״ע סי׳ כ״ח נ״ד וח״מ שם משמע דספק הוי אי הלכה כר״י או כחכמים. ומ״ש הב״ש שם דיכולה למכור לחולה צ״ע דהא בריאה לדידיה אסור ועמ״ל ה׳ אישות אין מקומו פה וצ״ע בדין זה אי אפר הוי ודאי איסור או ספק: